החידון

בשנת 1972 בקיבוץ “נמשים” שבדרום ארץ ישראל חיו להם בשמחה ובאושר ילדי הקיבוץ בבית

הילדים.

בית הילדים היה מקום קטן עם מיטות נוחות וארונות מסודרים וקירות שצבועים בצבע תכלת וצהוב

הוא היה ממש באמצע הקיבוץ ליד הרפת הגדולה.

גרו שם 8בנות ו6 בנים ואם הבית החביבה שרל’ה.

שרל’ה אהבה מאוד את הילדים ,אבל אהבה מאוד גם סדר וניקיון והיא הייתה מכריחה את כל הילדים

לסדר לנקות ולצחצח את המיטות והארונות הריצפה והחלונות .

יום אחד הגיע לקיבוץ אורח בשם אלכס , אלכס חילק לילדים פליירים והסביר להם שבפלייר מפורסם

סוף החודש יתקיים חידון נושא פרסים בעיר הגדולה .

הוא הסביר שזה חידון לילדי כל הקיבוצים השכנים, הוא שאל מי ירצה להשתתף בחידון הזה וכל הילדים הרימו ידיים וצעקו: אני!

הילדים שאלו מה הנושא של החידון ואלכס ענה שהנושא של החידון הוא ארץ ישראל.

אלכס שמח מאוד שכל הילדים רוצים להשתתף וחילק להם גם דפים עם החומר ללימוד הנושא.

במשך יותר משבוע כל הילדים למדו ולמדו והתכוננו יום וליל לחידון.

חוץ  מליזי ילדה מהקיבוץ  שחשבה שהיא חכמה יותר מכולם ותדע לענות על כל התשובות גם בלי ללמוד.

ליזי לא כל כך אהבה את הקיבוץ ואת בית הילדים וחלמה לגור לבד בעיר הגדולה היא קיוותה לזכות

בפרס הגדול וככה להגשים את החלום שלה .

הגיע יום חמישי כל הילדים קמו מוקדם בבוקר הם התרגשו והיו לחוצים .

שרל’ה הכינה לכולם עוגיות טעימות וכריכים לדרך ועודדה את כולם: ילדים יפים ונבונים שלי כולכם

כל כך חכמים אני בטוחה שתדעו לענות על כל השאלות ושתצליחו לזכות בהמון פרסים ונתנה חיבוק

ונשיקה על הלחי של כל ילד שעלה לאוטובוס שנסע לחידון בעיר הגדולה.

החידון התחיל..

בשלב הראשון של החידון הרבה ילדים מהקיבוצים השכנים לא ענו נכון על השאלות ולכן יצאו

מהחידון,.

 ילדי קיבוץ “נמשים” ענו נכון על רב השאלות ולכן כל אחד שעבר את השלב הזה זכהבערכת ציור עם טושים צבעים ושבלונות.

בשלב השני של החידון רק שלושה ילדים מקיבוץ נמשים ענו נכון ועלו לשלב הגמר.

 אורי, מאיה וליזי מקיבוץ נמשים ועוד שלושה ילדים מהקיבוצים השכנים, סך הכל 6 ילדים עלו לגמר.

בגמר היו שאלות קשות מאוד.

היה מתח בין הקבוצות , הניקוד היה קרוב מאד  אך לבסוף באופן מפתיע מאיה הביאה לנו את הניצחון

 זכתה בסט תכשיטים שהיא רצתה כל כך.

הילדים חזרו שמחים וצוהלים ושרל’ה קיבלה אותם במחיאות כפיים , השמחה בקיבוץ הייתה גדולה

והם שרו ורקדו עד הלילה.

מאיה הכניסה את התכשיטים לקופסת קטיפה אדומה והניחה במגירה שלה.

ליזי שלא זכתה בחידון קינאה בה מאוד ותכננה לגנוב לה את התכשיטים באמצע הלילה.

היא חיכתה עד שכל הילדים יירדמו היא הלכה למגירה של מאיה והוציאה בשקט בשקט את הקופסא היא ידעה שיחפשו את התכשיטים בתוך בית הילדים ולכן היא יצאה החוצה וחפרה בור קטן מתחת לעץ התפוזים והחביאה

שם את הקופסא וחזרה לישון .

בבוקר הילדים התעוררו לקול הצרחות של מאיה : “הצילו” “איפה המתנה שלי” “הקופסא נעלמה” 

מי לקח לי אותה” כל הילדים קמו ישר לעזור למאיה לחפש את הקופסה עם התכשיטים, הם הפכו את כל המגירות, הארונות, הכריות המיטות ואפילו בדקו בכל הכיסים של כל הילדים ולא מצאו.

מאיה בכתה מאוד וכל הילדים היו עצובים.

שרל’ה החליטה לכנס את כל הילדים לאסיפה בסלון ,היא פנתה למאיה והרגיעה אותה אל תדאגי אנחנו נמצא את הפרס שלך.

מאיה נרגעה מעט וסיפרה שהיא תכננה למכור את התכשיטים ובכסף הרב שהיא תקבל היא רוצה

לבנות בריכה גדולה לכל ילדי הקיבוץ .

איזה רעיון נפלא אמרה שרל’ה ופנתה עכשיו אל הילדים.

ילדים יקרים אני מבינה שהפרס שמאיה זכתה בו הוא פרס יקר וכל אחד היה רוצה לזכות בו אבל אני

מבקשת מכל אחד מכם לחשוב טוב טוב, אולי הוא לקח בטעות אולי הוא ראה שמישהו אחר שלקח

בטעות אני אמתין בחדר שלי וכל אחד יכנס בתורו ויספר לי מה הוא יודע על היעלמות התכשיטים, אני

מבטיחה לא לכעוס.

כל ילד בתורו נכנס לחדר של שרל’ה אחד אחרי השני , כשליזי נכנסה לחדרה של אם הבית היא פרצה בבכי וסיפרה לה שהיא לקחה ממאיה את הקופסה.

ליזי סיפרה לשרהלה כי היא קינאה במאיה מאוד מאוד והיא קיוותה להגשים את החלום שלה

היא ביקשה סליחה וגילתה לה איפה היא החביאה את הקופסה.

שרל’ה הבטיחה לא לגלות לאף אחד מהילדים שליזי היא זאת שלקחה את הטבעת

שרל’ה יצאה מהחדר וביקשה מכל הילדים לסדר את כל הבלאגן שהם יצרו בחדר כשחיפשו את

ההקופסת תכשיטים ובזמן הזה היא הלכה לבדה לעץ התפוזים וחפרה באדמה ומצאה את הקופסא עם

הפרס הגדול.

היא חזרה לבית הילדים רק כאשר הוא היה מסודר נקי ומצוחצח  כינסה שוב את כל הילדים והכריזה שהאבידה נמצאה והראתה לכולם את הקופסה עם התכשיטים.

מאיה וכל הילדים קפצו משמחה ושאלו: איפה מצאת אותה?

שרל’ה ענתה שצ’יקו הכלב מצא את הקופסא בחצר ליד עץ התפוזים

שרל’ה אמרה למאיה : מחר תבואי איתי לעיר הגדולה , נמכור את התכשיטים ובכסף הזה נלך

למאיר הבנאי ונבקש ממנו לבנות את הבריכה לקיבוץ.

מאיה הסכימה מיד וחיבקה חזק את שרל’ה .