בחודש ניסן בבוקר בהיר אחד יצאתי לבית הספר. הלכתי לבד בגלל שאבא יצא למילואים ואמא טיפלה באחותי הקטנה. בדרך ראיתי מודעה גדולה וצבעונית שמשכה את תשומת ליבי. התקרבתי וראיתי שהמודעה היא ללונה פארק השווה בעיר. לא רציתי לאחר לבית הספר אז הגבלתי את עצמי לשלוש דקות. המודעה שתפסה חצי מלוח המודעות פירטה את כל התחנות שיהיו: קרוסלה מסתובבת עם סוסים מנגנים, רכיבה על סוסים, סידור קסדות, טעימת שייקים וניחוש המרכיבים, ועוד. רצתי לבית הספר והגעתי בזמן.
בשיעורים הראשונים היה לי ממש קשה להתרכז. בהפסקה סיפרתי על הלונה פארק החדש למיה חברתי הטובה ביותר וגם היא ממש התרגשה. לשתינו היה קשה לחכות עד סוף הלימודים. בסוף היום יצאנו יחד מבית הספר והלכנו ביחד לביתי. שאלנו את אמי אם נוכל ללכת ללונה פארק, והיא הסכימה!
ציפינו כל כך שיגיע הערב ולבסוף הוא הגיע ויצאנו.
נסענו באוטובוס וכשירדנו מייד ראינו את השלט הענק שהתנוסס מעל הכניסה: “ברוכים הבאים ללונה פארק הכי שווה בעיר”.
אמא נפרדה מאיתנו ואמרה שהיא תמתין לנו בכניסה עוד שעתיים. נפנפנו לה לשלום והתקדמנו לעבר התחנה הראשונה. פתאום הבחנו בקבוצה קטנה ליד הגדר שהשקיפה לחצר של סוסי הפוני. כל הילדות היו שם בגלל שבצד השני סייח אחד נפל ונפצע ברגל. כולם מאוד דאגו. אחד הילדים רץ לקרוא לווטרינר, אך הוא חזר בליווי אחת העובדות שאמרה בצער :” לצערינו, הווטרינר נמצא בחופשה ואנו מנסים למצוא מחליף”.
לפתע מישהו מהקהל אמר: “אני יודע איך לטפל בסייח! הייתי פעם בקורס עזרה ראשונה לבעלי חיים”. הוא התקרב והסביר שצריך למרוח על הפצע משחה, לחבוש אותו, לתת לסייח משככי כאבים ולאפשר לו לנוח. כולם נרגעו והעובדת הובילה את הסייח לאט לאט בחזרה לאורווה.
פנינו לעבר התחנות האחרות ועברנו מאחת לאחת עד שבתחנה האחרונה נשמע הכרוז שהודיע על סגירת הלונה פארק. כולם ממש התאכזבו והשמיעו אנחות עצב, אבל חזרו הביתה מרוצים מאוד.
בוודאי אתם שואלים מה שלום הסייח?
ובכן, הוא מרגיש מצויין. הווטרינר חזר יומיים לאחר המקרה, ובדק אותו. ההחלמה היתה מצויינת.
חזרנו הביתה עם חוויה שלא נשכח עוד זמן רב.
