יששכר והמגילה העתיקה
יששכר, בן למשפחת סופרים מבאר שבע, חי בימי בית-המקדש השני. חבריו הקרובים הם אבנר ושמעון. השלושה חלקו חלום משותף על עלייה לרגל לירושלים.
יום אחד הוטלה על יששכר משימה: להוביל מגילה עתיקה שנמצאה בבאר-שבע לירושלים, כמתנה לבית-המקדש. המגילה הכילה פירוט נדיר על סדרי עבודת הכוהנים הקדומים והיא הייתה צריכה להגיע לירושלים לפני חג הסוכות — חג של שמחה וריבוי עבודות המקדש. יששכר ידע שזו אחריות גדולה, אך ליבו בער מהתרגשות לבצע את המשימה החשובה.
יששכר, יחד עם שני חבריו- אבנר ושמעון, החליטו לצאת לדרך והמגילה העתיקה בידיהם. שלושת החברים יצאו לדרכם, ולפתע, עוד בטרם התרחקו מהעיר, השמיים התכסו עננים כהים והחל שיטפון אדיר באזור באר-שבע וסביבתה. האדמה נעשתה בוצית ומחליקה, וכל הדרכים המוכרות לא נראו באופק, בגלל מזג האוויר.
המשלחת הקטנה נעמדה חסרת אונים. כל עיכוב עלול לגרום למגילה לא להגיע בזמן.
בזמן שהחברים חיפשו מחסה מפני הגשם העז, הופיע לפתע אליעזר הזקן, רועה צאן מקומי. הוא הכיר כל אבן ושביל באזור, וסיפר להם שיש מעבר נסתר בין ההרים, שניתן לחצות אותו גם בעת שיטפון.
“הדרך ארוכה ומפותלת” אמר אליעזר בקול עמוק, “אבל מי שרוצה ממש, יוכל לעשות זאת”.
השלושה קיבלו את עזרתו בהכרת תודה ופנו לעבר המעבר הנסתר. השביל היה צר ומפותל, והרוח הייתה חזקה. יששכר אחז במגילה בחוזקה, עטף אותה בגלימתו ודאג שלא תיפגע. אבנר ושמעון ליוו את יששכר משני צדדיו ואליעזר הוביל אותם בבטחה.
בכל פעם שהיו קשיים בדרך, יששכר עודד את חבריו ואמר בקול יציב: “המשימה חשובה מאיתנו. כל צעד מקרב אותנו לירושלים.”
ובזכות הסבלנות, האומץ והנחישות, הם יצאו מהמעבר בשלום.
בשקיעה, הם הגיעו אל שערי ירושלים. העיר קרנה באור לפידים, וריח האתרוגים החדשים מילא את כל השוק. יששכר מסר את המגילה לכוהנים, שהתרגשו עד דמעות. הם הודו לו ולחבריו, והכריזו כי המגילה העתיקה תישמר בארון מיוחד בבית-המקדש.
אליעזר הזקן קיבל הזמנה, לכבוד חג הסוכות, לאכול בסוכה של אחד מגדולי הכוהנים — כבוד שלא זכה לו מעולם.
