הטבעת /מאת קדם רוט
לפני שנים רבות חי לו הרב משאש .בגיל 3 התייתם מאמו ובגיל 12 התייתם מאביו .
לפני שאביו נפטר,הוא הביא לו טבעת מזהב ואמר לו שישמור עליה, שהטבעת הזאת עברה דורות. הוא גם הביא לו קופסה שיוכל לשמור עליה גם כשהיא לא עליו.
על הקופסה היה סמל של כיפה. הרב משאש היה צדיק הוא התפלל בכל יום שחרית ,מנחה וערבית כל יום כל בשבוע.
יום אחד יצא הרב משאש לשדות להביא לו פירות. הוא היה בשדה קלמנטינות, בשדה תותים…היו לו הרבה פירות וירקות, הוא היה בדרכו הביתה פתאום קצת לפני הכניסה לביתו ,ראה עני יושב עם כוס ובגדים קרועים.
הרב משאש נכנס לביתו וחשב מה לעשות. הוא לא רצה להשיב את העני ריקם. הוא רצה לעזור לו בכל דרך. כזה היה הרב משאש. תמיד עזר. הוא חיפש את הארנק כדי להביא כסף לעני אבל נזכר שקנה עם כל כספו פת לחם, חלב וביצים ולא נשאר לו פרוטה מיותרת.
הוא הרגיש נבוך. אף פעם לא היה במצב שאין לו איך לעזור. הוא יכול להביא לעני מעט מהפירות שהכניס הביתה אך זה לא היה מספיק. פתאום הסתכל על ידו ונזכר בטבעת שאביו הביא לו .הוא חשב ברגע הזה הרבה מחשבות… הטבעת… כל כך יקרה לי. להביא את הטבעת, לא להביא את הטבעת ,למכור ולקבל כסף או להשאיר אותה על האצבע?
אחרי כמה דקות של מחשבות רבות שהתרוצצו במוחו, הבין שהעני צריך את הטבעת יותר ממנו. הוא חיפש את הקופסא אבל הוא לא זכר היכן הניח אותה… הוא ניסה לחפש מתחת לשידה וגם מעל הארונית וכלום …הזמן עבר והוא מקווה שהעני לא ילך לפני שהוא יוכל לעזור לו… הרב הלך לדלת והזמין את העני להיכנס לביתו. העני הסכים ,הרב משאש נתן לו מים ואוכל והציע לו לשבת ולהרגיש בנוח.
אחרי שסיים לאכול משהו, אמר הרב לעני משפט “עיקר חיי האדם הוא השמחה” והוסיף “לאף אחד לא מגיע להיות בחוץ “
הוא הוריד את הטבעת ונתן לו את הטבעת ,הוא חייך חיוך ואמר לעני. “לתת לך את הטבעת היקרה הזו, זה מה שגורם לי להיות שמח. אני רוצה שתמכור את הטבעת ותרוויח ממנה כסף שייסע לך בהמשך הדרך”. העני הודה לו ונישק לו את היד, יצא מהדלת והלך.
בלילה הרב משאש בא לישון וראה ליד הנעליים את הקופסה של הטבעת. בתוך הקופסה מצא לראשונה בחייו גם דרישת שלום מאביו וגם שטרות של כסף שיספיקו לו להמשך חייו.
“עיקר חיי האדם הוא השמחה” ואם נשתדל תמיד לראות את הצד החיובי יהיה לנו יותר טוב.
