היי, אני עמית, אני בת 12 ואני כרגע גרה בבית-מלון בים-המלח.
אתם בטח שואלים את עצמכם איך זה הגיוני שאני גרה במלון,
אז התשובה, היא לא ממש משמחת.
אני מפונה מקריית שמונה וזה לא שאני לא אוהבת את ים המלח,
אבל קריית שמונה זה הבית שלי! וזה לא קל לגור במקום חדש בלי שום התרעה.למרות שים המלח זה מקום מאוד יפה והארוחות בבית מלון מאוד טעימות אבל הן לא כמו האוכל של אמא.
טוב,בואו נתחיל מהתחלה
הייתי רוצה לספר לכם את כל הסיפור של ה-7 באוקטובר אבל בטח כולכם יודעים מה קרה לעיר שלי, אה, ושכחתי לספר לכם עוד משהו עלי, שיש לי כלב שקוראים לו שוגי והוא הכי חמוד בעולם ומאז שפוננו היינו צריכים לשים אותו בפנסיון כלבים בחריש כי שוגי לא יכול להיות איתנו במלון.
יום אחד, כשבאנו לבקר בקריית שמונה והודיעו לנו הודעה משמחת מאוד, שנוכל לחזור לשם עוד שבוע וחצי, איזו התרגשות! אני מחכה כבר לפגוש את כל החברות שפונו למקומות אחרים בארץ ולחזור לבית הספר ולישון במיטה שלי! ולפתע התקשרו אלי מהפסניון לומר ששוגי שלי נעלם!
ושאלתי איך? מה זאת אומרת נעלם?
וענו לי שהשאירו את הדלת פתוחת בטעות ואז הוא נעלם.
ואז, פרצתי בבכי
כמובן שמיד ניתקתי את הטלפון מהפנסיון כי היה כל כך מביך לבכות להם בטלפון.
איך זה קרה לי, אחרי כל התקופה הזו, כל כך קיוותי לפגוש אותו.
אבא ואמא הפיצו מודעות על זה שהוא נעלם והמון אנשים ראו את המודעות ואפילו ניסו לחפש אותו,אבל אף אחד לא מצא.
בוקר אחד,פתאום התקשרו אליי ממספר חסוי,עניתי, והאיש בטלפון טען שמצא את שוגי!
הייתי מאושרת! ואז הוא שלך תמונה, והסתבר שזה בכלל לא שוגי! לשוגי יש כתם קטן בצבע חום ליד העין ולכלב בתמונה לא היה שום כתם. אוף ,איזו אכזבה!.
בהמשך היום קיבלתי עוד שתי שיחות כאלה, ולמרות שאני מודה מאוד לכל מי שחיפש ודאג,זה לא עזר לי! שוגי שלי עדיין לא נמצא! אוף.
ארבעה ימים אחר כך, כשארזנו את הדברים לקראת החזרה הביתה, שמעתי את אמא בחדר צורחת,אבל זה היה צרחות של שמחה אמא מיד קראה לי: עמיתוש! מצאו את שוגי! מיד רצתי לחדר שלה והיא הראתה לי שמישהי העלתה פוסט לפייסבוק עם תמונה של שוגי וכיתוב:כלב מסוג לברדור עם קולר כחול נמצא באזור חריש. איזה מזל! מצאו אותו! מיד התקשרנו אליה
והיא אמרה שבנתיים היא שמרה עליו אצלה בבית ושאנחנו מוזמנים לבוא לאסוף אותו. שאלנו אותה אם היא תוכל לשמור עליו עוד שבוע, עד שנחזור לקריית שמונה
והיא הסכימה ואמרה שבשמחה.
לאחר שבוע, בהתרגשות גדולה התחלנו לשים את הארגזים באוטו ויצאנו לחריש להביא את שוגי לפני שאנחנו חוזרים לקריית שמונה. כל הדרך דמיינתי את שוגי קופץ עליי ושאני משחקת איתו ומלטפת אותו.
ואז, סוף סוף הגענו לחריש ופגשתי אותו! הוא מייד קפץ עליי וקשקש בזנב
דיברנו קצת עם מי שמצאה אותו והודנו לה, ונכנסנו עם שוגי לאוטו כדי לנסוע סוף סוף לקריית שמונה, אני כל כך התרגשתי! כל הדרך ישבתי ליד שוגי וליטפתי אותו, ואז הגענו!
איזה כיף היה לראות את כולם ולהיות שוב בבית.
