פעם, בארץ רחוקה מעבר להרים הגבוהים, חיו ארבעה גמדים טובי־ לב:
ברחני, שמוליק, חלי ולבנה.
הם גרו בכפר קטן וקסום שנקרא גבעת האור, מקום שבו כל יום התחיל בצחוק ונגמר בשירים.
למרות שהיו שונים זה מזה, הם היו החברים הכי טובים בעולם.
ברחני היה אמיץ, שמוליק היה חכם, חלי הייתה יצירתית ולבנה הייתה עדינה וטובת לב.
יום אחד, בזמן שטיילו ביער, הם שמעו רעש מוזר.
העלים רעדו, האדמה רעדה, ורוח קרה נשבה בין העצים.
שמוליק עצר ואמר:
“משהו לא טוב קורה פה. אני מרגיש קסם… אבל לא מהסוג הטוב”.
פתאום הופיעה לפניהם פיית היער, זוהרת כמו כוכב.
היא נראתה מודאגת מאוד.
“ארבעת הגמדים,” אמרה בקול רך אך נחוש,
“היער שלנו נכנס לסכנה גדולה.
מכשף אפל בשם מורקרוס הטיל כישוף על עץ הלב, העץ שמחזיק את כל הקסם הטוב בעולם.
אם העץ ימות כל האור ייעלם”.
הגמדים הביטו זה בזה.
הם פחדו, אבל ידעו שאין מי שיעזור לפיה וליער חוץ מהם.
“אנחנו נעזור!” הכריז ברחני.
“כן!” הוסיפה חלי, “אנחנו לא מפחדים מקסם רע”.
לבנה הנהנה, ושמוליק כבר התחיל לחשוב על תוכנית.
הפיה חייכה חיוך קטן.
“אני מאמינה בכם. אבל כדי להציל את העץ, עליכם למצוא שלושה חפצים קסומים:
אבן האומץ, נוצת החכמה, וטיפת האור.
רק כששלושתם יהיו על העץ הכישוף יישבר”.
וכך יצאו ארבעת הגמדים למסע הגדול בחייהם.
להחזיר את האור והשמחה לגבעת האור.
החפץ הראשון , אבן האומץ
הם הגיעו למערה חשוכה.
בכניסה עמד דרקון גדול, אבל הוא נראה עצוב יותר מאשר מפחיד.
“אני שומר על אבן האומץ,” אמר הדרקון,
“אבל רק מי שמראה אומץ אמיתי יקבל אותה”.
ברחני ניגש אליו ואמר:
“אני מפחד… אבל אני מוכן לעזור ליער. זה אומץ, נכון?”
הדרקון חייך ונתן לו את האבן.
“זה האומץ האמיתי לפחד ובכל זאת להמשיך”.
החפץ השני, נוצת החכמה
הם המשיכו בדרכם והגיעו לנהר גדול.
על סלע ישב ינשוף זקן.
“מי שרוצה את נוצת החכמה,” אמר הינשוף,
“צריך לפתור חידה”.
שמוליק התקרב.
החידה הייתה קשה, אבל הוא חשב, התייעץ עם חבריו, וביחד הם פתרו אותה.
הינשוף העניק להם את הנוצה.
החפץ השלישי , טיפת האור
החפץ האחרון היה הקשה מכולם.
הם הגיעו למגדל גבוה שבו גר המכשף מורקרוס.
הוא ניסה להפחיד אותם, אבל חלי ולבנה החזיקו ידיים, שמוליק לחש משהו, וברחני צעק:
“אנחנו לא מפחדים ממך!”
האור והגבורה שלהם ביחד היה חזק יותר מהכישוף.
הם הצליחו להגיע לקומה העליונה, ושם מצאו בקבוק קטן ובו טיפת אור זוהרת.
שבירת הכישוף
הם חזרו לעץ הלב.
העץ היה חלש, העלים שלו כמעט ונשרו כולם.
הגמדים הניחו את שלושת החפצים עליו ופתאום אור גדול התפרץ.
העץ התעורר לחיים.
היער חזר להיות ירוק, שמח ומלא קסם.
הפיה הופיעה שוב ואמרה:
“עשיתם את הבלתי אפשרי. בזכותכם האור ניצח”.
הגמדים חזרו לכפר גבעת האור, גאים ומאושרים.
הם ידעו שלמרות שהם קטנים הלב שלהם גדול.
ומאז, בכל פעם שמישהו ביער מספר אגדה,
הוא תמיד מזכיר את ארבעת הגמדים האמיצים
שחיו באושר ובאור
עד עצם היום הזה.
