גשם חזק ירד בחוץ ונעמי קמה מצעקתו של אחיה נווה: “נעמי קומי” הוא צעק. נעמי לא סבלה שנווה מעיר אותה, “די נודניק” היא צעקה עליו והתהפכה לצד השני, נעמי לא יכלה להמשיך לישון, ברקים ורעמים נשמעו בחוץ.
אימא של נעמי ונווה קמה ואמרה: “יום גשום היום, יש חשש לסופה ” נעמי נבהלה ונווה פרץ בבכי “אל תבכה” הרגיעה אותו נעמי “לא בטוח שתהיה סערה ” במשך היום נווה לא הסכים לעזוב את ידה של נעמי הוא פחד מסופות, אפילו שנעמי הייתה צריכה לשירותים הוא לא הסכים לעזוב את ידה, עד שאביה דוד לקח אותו בכוח. לפתע נשמע רעם חזק והבית רעד “התחילה הסופה!” צעקה נעמי “תחזיקי לי את היד” צעק נווה, דלת הבית נפתחה בפתאומיות “הצילו” צעקו, הרוח העיפה אותם, אבא, נעמי ונווה ונעלמו באופק.
ראשונה פתחה את עיניה נעמי אחריה נווה ואחרון פתח עיניו אבא. “איפה אנחנו” שאלה נעמי, נווה ודוד לא הבינו מה קורה, נעמי ונווה פרצו בבכי, אבא אמר: “הכל יהיה בסדר”. אחרי בערך שעתייים של התאוששות אמר אביהם: “טוב, צריך לחפש עצים למדורה ואוכל”. בסביבה לא נראו מים ולא אוכל, נווה שוב פרץ בבכי: “בא לי את אימא “הוא צעק אבל נעמי לא יכלה לנחם אותו. בהמשך היום הם בילו בחיפוש אוכל ועצים כדי שיוכלו לאכול ולעשות מדורה, אך לא מצאו כלום. בלילה הם היו חייבים לישון על האדמה כי לא היה להם משהו רך לישון עליו. כשהאיר הבוקר, נעמי קמה ושוטטה קצת לבדה. לפתע ראתה שער שלא ראתה אותו מקודם. נעמי ניסתה לפתוח את השער אבל הוא היה נעול נעמי חיפשה וחיפשה את המפתח ולא מצאה אותו בשום מקום, לפתע שמעה נעמי ציוץ חלש וראתה ציפור יפה מאוד בגווני תכלת כחול. היא נופפה לנעמי כאילו אמרה לה לבוא אחריה. נעמי עקבה אחריי הציפור היפה ולהפתעתה הציפור הובילה אותה לעץ שאליו קשור מפתח. נעמי לקחה את המפתח ורצה בחזרה אל השער, נעמי ניסתה לפתוח את השער והשער נפתח, נעמי לא האמינה למה שהיא גילתה- היא ראתה מלא צמחים, עצים, ירקות ופירות! נעמי רצה חזרה אל אביה ואל נווה וגילתה שרק נווה שם עצוב ובוכה: “אבא הלך לעזור לאנשים שנפגעו” אמר נווה, דמעות החלו לזלוג מעיניה של נעמי.
כשירד הלילה הם הבינו שאבא שלהם לא יבוא בקרוב. “בא נווה” אמרה נעמי “גיליתי מקום טוב יותר לבלות בו, אולי יהיה שם נעים יותר”. נווה עקב אחרי נעמי, נעמי פתחה את השער, ונווה התפלא מאוד מהמקום היפה הזה. הם נכנסו פנימה אל הגן, “תסתכלי על העץ שם” הצביע נווה על עץ גדול ורחב. נווה נשען על העץ ולהפתעתם נפתחה דלת. הם התבוננו בבית המוזר שנגלה לפניהם, הייתה שם מנורת נפט ישנה ותנור עצים קטן. נעמי הביאה עצים והם הדליקו את התנור, לפתע ספר גדול נפל על הרצפה “זה הספר שמסביר על המקום הזה!” אמרה נעמי, מפה קטנה נפלה מהספר “בוא נלך אחרי המפה ” נעמי אמרה והם הלכו לפי המפה. הם הגיעו למעיין קטן ושלט מוזר, והיה כתוב שם כך: “המעיין מסוגל להגשים משאלה אחת בלבד”. ” אני רוצה כדור ” אמר נווה מיד וכדור קפץ מהמים. “אני רוצה שאבא ואמא יבואו” ביקשה נעמי. רוח פרצה במהירות, “נווה, נעמי, איפה אתם?” נשמע קולם של אמא ואבא.
