הארנב והאריה
כתב: אלון נגר, ד 3, ניצני קטיף
היו היה פעם ארנב חמוד. הוא גר ביער הוא היה לבן עם זנב עגול וגם הייתה לו פרווה נעימה מאוד.
פעם אחת, הארנב הלך ופתאום הופיעה מולו אריה. האריה רצה לטרוף את הארנב. האריה רדף אחרי הארנב. אבל מהר מאוד הארנב הצליח להיכנס למחילה שלו.
“זה היה קרוב”- אמר הארנב.
כעבור יום הארנב שוב פגש את האריה. הארנב רץ אבל הפעם האריה היה זריז מאוד והצליח לתפוס את הארנב. הארנב היה מודאג ופחד מאוד שהפעם האריה יטרוף אותו. אבל הוא לא ידע שמה שהאריה באמת רצה זה רק חבר לשחק איתו.
האריה שאל את הארנב: “אולי אתה רוצה להיות חבר שלי?”
הארנב השיב: “כן” אמר הארנב, אני אשמח לחבר
הארנב שאל את האריה: “איך קוראים לך?”
“ליאו” השיב האריה. “ואיך קוראים לך ארנב?” “תפוח” ענה הארנב. האריה והארנב התחילו לשחק ולהשתולל יחדיו.
לילה אחד הופיע נשר, בא וחטף את הארנב. בבוקר הגיע האריה וקרא לחברו: “תפוח, תפוח, בוא לשחק” אך תפוח לא ענה… “תפוח, תפוח”, המשיך האריה לצעוק. הוא לא מצא את תפוח בשום מקום.
האריה ליאו התחיל לחפש את תפוח ביער. האריה פגש בדוב ושאל אותו “האם ראית ארנב בסביבה?” “כן” ענה הדוב. הנשר בא ולקח אותו. “בוא איתי דוב יקר ותעזור לי להציל את הארנב, תוכל גם להיות חבר שלנו”. “אני אשמח” אמר הדוב ושניהם יצאו לקן של הנשר להציל את חברם.
אחרי שמצאו את הקן של הנשר, הדוב טיפס על העץ והאריה הפחיד את הנשר וככה הצליחו בשיתוף פעולה להציל את הארנב. הנשר נעלם ולא הפריע להם יותר לעולם.
ככה המשיכו לשלותם להיות חברים טובים, לשמור אחד על השני ולשחק ביחד ברחבי היער.
הסוף…
