|
המסע בעקבות האוצר
מגיש: עילאי יוסף קצב
כיתה: ד’3
מחנכת: שיר בוסי
ביה”ס: ניצני קטיף
יישוב: ניצן
תשפ”ו
“המסע בעקבות האוצר“
היה היה פעם מחנה קיץ קטן באמצע יער ירוק. בשנה ההיא, יצאו למחנה- תמר, יואב, שרון, גל וליבי, שכל שנה באו למחנה. באחד מטיולי הצהריים שלהם ביער, נעצרו לפתע גילי ויואב משום שראו משהו מוזר מסתתר לו בין החולות. הם חפרו בעדינות כדי לראות מה מסתתר שם, וגילו לתדהמתם מפת אוצר מסתורית. הם הבחינו בסימנים ואותיות משונים שהופיעו על גבי המפה. הם קראו לכל החבורה כדי להראות להם מה מצאו, אך לא ידעו מהיכן להתחיל לחפש. פתאום, תמר קפצה ממקומה: “אני יודעת היכן הנחל הזה!! היא ראתה במפה נחל מוכר, ונזכרה שהייתה בנחל זה בשנה שעברה שטיילה עם משפחתה. איפה!?” שאלו ביחד כולם. “בואו אחריי” אמרה להם תמר, והם יצאו יחדיו למסע המשונה והמפתיע ששינה לגמרי את חייהם. הם צעדו בעקבות השביל המפותל, וכבר ראו איך לאט הם מתרחקים יותר ויותר מן המחנה, אבל שום דבר לא היה יכול לעצור את סקרנותם. בהגיעם אל הנחל, שמעו את זרימת המים ואת ציוץ הציפורים למרחקים. לפתע הבין גל, כי אין ביכולתם להגיע לקצה השני של הנחל, מכיוון שאין להם שום כלי שיט לחצות איתו את הנחל הגועש. אך שרון, שהייתה בסדנה להכנת רפסודות בקיץ שעבר, זכרה היטב את שלבי ההכנה. “יואב, אתה רואה את הענפים שעל העץ הגבוה? אני רוצה שתעלה להביא כאלה, גל וליבי אתם על הקרשים ותמר את איתי להכין מפרש.” נתנה שרון הוראות לכל אחד מה להביא לבנייה. “אך ממה נכין את המפרש?” שאל גל. חשבו כולם. לפתע עלה בראשה של ליבי רעיון: “הרי כל אחד מאיתנו הביא בגדים להחלפה בתיק שלו! בואו נשתמש בהם להכנת המפרש”. “כן!!!” התלהבו הילדים ומיד החלו בהכנה של הרפסודה. הילדים עמלו ועבדו קשה ולאט לאט ראו איך הרפסודה מתחילה לקבל צורה. בסיום הבנייה יצאו כולם מרוצים מהתוצאה. “וואו, שרון, את ממש טובה בזה, יצאה רפסודה מטורפת” אמרה תמר בגאווה, “אבל אתם בטוחים שהיא תחזיק לנו מעמד עד לקצה השני של הנחל??” חשש יואב. “כן פחדנצ’יק, עשיתי את זה מיליון פעמים, אני יכולה לעשות את זה בעיניים עצומות” ענתה לו שרון, ועלו כולם לרפסודה. חציית הנחל הייתה מלאה במתח, התרגשות ופחד קל. כשהגיעו לקצה השני השמיעו הילדים אנחת רווחה. לאחר שנרגעו, המשיכו הילדים להתקדם לתוך היער שנראה להם אינסופי. גל, שהיה נחשב בשבילם מדריך הטיולים, הוביל אותם לפי המפה שניסה לפענח תוך כדי ההליכה. הוא בעצמו, לא היה בטוח לגמרי אם זו הדרך הנכונה, אך הבין שהוא הסיכוי האחרון שלהם. “גל… אתה בטוח שאתה יודע לאן צריך ללכת?” שאלה ליבי בחשש קל. “כן, אני חושב שאני יודע ל-אהההההה” לא הספיק לסיים גל את המשפט, בעוד שמעד ונפל לתוך ירידה חלקלקה ותלולה שהובילה אותו לבור עמוק. נבהלו הילדים וכשניסו להתקדם לראות מה קרה לגל החליקו גם הם אחד אחרי השני לתוך הירידה המלאה בבוץ ואבנים. (טראחחח) נפל יואב האחרון שבחבורה אל תוך הבור. “וואוווווווווווו, מה זה היה!!” צעק יואב. ” כולם בסדר??” שאלה בדאגה שרון. “חברים… קפא פתאום גל ההמום. הסתובבו החבורה וכולם לא האמינו למראה עיניהם. “רגע… יכול להיות.. שמצאנו את אוצר??!?” קפצה בשמחה תמר. פתחו בהתלהבות את התיבה ובתוכה היה פתק: “כדי לצאת מן הבור עליכם לשתף פעולה, לכבד דעות אחד של השני ולהיות מגובשים כפי שעשיתם עד עכשיו!, בהצלחה, נתראה במסע הבא!!”.
