החתול הכי אמיץ (כמעט)
טולי היה חתול שלא מפחד מכלום, חוץ מדבר אחד – מהצל שלו פחד מאוד. הצל לא עזב אותו,
אפילו כשהיה בגן השעשועים, גם כשיצא לטייל וגם בגינה ובכל המקומות שהיה בהם בחוץ.
הוא לא היה מפחד מהאריה ולא היה מפחד מהחושך. רוב החתולים מפחדים ממים, אך לא טולי
שלנו. טולי היה אמיץ יותר מכל חתול אחר – אפילו האח הגדול של טולי היה מפחד ממים, ואפילו
אבא ואמא של טולי פוחדים ממים. בשכונה של טולי כולם מפחדים ממים, ורק טולי לא מפחד.
גם אם ישפכו בהפתעה מים על טולי, הוא לא יפחד. טולי הוא אמיץ, ונראה לי שמכל החתולים
הוא החתול הכי אמיץ.
מחבואים בגן השעשועים
טולי הלך לישון וקם, והלך שוב לגן השעשועים והם שיחקו ביחד. טליה אמרה: “די, נמאס לי
לשחק במשחק הזה, הוא משעמם מדי. רוצה לשחק מחבואים.”?
“טוב, אז נתחיל לספור, לא תמצאו אותי, כן?! יאללה: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש,
שבע, שמונה, תשע, עשר… יאללה בואו .”!
“יאללה בואו נמצא אותה! אולי היא שם? ואולי היא שם? אולי היא פה?”. יש לי עוד 5 דקות.
“בטח שהיא שם… לא, היא לא שם”. “טוב, יש לי עוד 2 דקות למצוא אותה. אולי היא מתחבאת
בשיחים? אולי היא מתחבאת בבית בכלל? אני אחפש שם.”
טוב, לא נשאר לי זמן, יש לי עוד 10 שניות: עשר, תשע, שמונה, שבע, שש, חמש, ארבע, שלוש,
שתיים, אחת .”
המציאה והחלום
לא מצאתי את טליה, זה מקום מחבוא טוב. “טליה, צאי ממקום המחבוא! טליה, איפה את?
איפה התחבאת?”. טליה ענתה: “אני התחבאתי מאחורי העץ!”. “מה?! לא יכול להיות.”!
אחר כך הם המשיכו לשחק, עד שכל אחד הלך לבית שלו. טליה הלכה לישון וגם טולי הלך לישון.
טליה חלמה על טולי, שהוא חבר טוב ושהם לא ייפרדו לעולם. טולי חלמה על טליה, שהוא מציל
אותה. כשנפגשו בבוקר בגן השעשועים, כל אחד סיפר על מה שחלם. טליה אמרה: “כיף לשמוע”,
וגם טולי אמר: “כיף לשמוע”. שניהם אמרו יחדיו “תודה”, ושיחקו קצת ביחד.
הארוחה והתגלית
הם שיחקו עד שנהיה מאוחר וכל אחד הלך לביתו. אבא ואמא של טולי לא היו בבית, אז אולי הוא
הכין להם חביתה וסלט וסחט להם מיץ תפוזים.
בזמן ארוחת הערב טולי סיפר להם שהוא מפחד מהצל. ההורים של טולי הסבירו לו שהצל זה רק
דבר שמחקה אותנו ואין לו סיבה לפחד. טולי אמר: “אני חושב שאתם צודקים.”
“טולי, אתה מפחד עדיין מהצל?” שאלו הוריו. “לא, איני מפחד מהצל,” אמר טולי, ומהיום ההוא
הוא כבר לא פחד מהצל שלו. טולי הלך לישון בשקט ובשלווה.
