מינהרת הזמן:
פעם אחת, לפני עשר שנים, היו שני ילדים (בן ובת) וקראו להם עדן ודן. יום אחד הם נפגשו בפארק
שליד ביתם. בפארק היתה מגלשה. היא היתה אדומה ויפה הם ישבו אליה. הם פיטפטו ופיטפטו עוד ועוד,
עד שהיה להם משעמם והם למרות זאת המשיכו. פיתאום נשמע בום! ואחרי חמש דקות הם ראו שהם כבר לא
בפארק שליד ביתם. ונראה, שהיה ים לידם או לפחות ריח של ים. אבל לא ים כמו שאנחנו מכירים. ים בלי
מיתקנים ליד, בלי בנינים ליד, אלא רק מידבר וחוף.
הם הריחו את הים קצת רחוק ולפתע הם שמעו מהומה וכולם צעקו. הם שמעו אנשים אומרים ” למה הבאת
אותנו עד לכאן ? “
ברגע הזה עדן ודן פתאום הבינו, שהסיפור המדובר הוא על יציאת מצרים.והם שמעו את משה אומר ” צעדו
לעבר המים “. ונחשון בן עמינדב צעד בלי פחד הים נישאר אותו דבר עד שהמים הגיעו לו עד לקצה האף.
לפתע, קרה דבר מדהים: הים נחצה לשניים והנס הזה היה כל כך גדול עד שכל העולם ראה זאת. כל מקום
שהיה בו מים המים נחצו לשניים. עדן ודן היו המומים למרות, שידעו את הסיפור הזה בעל פה
(מבית-הספר), הם היו נדהמים. עדן אמרה ” אני חושבת שהיגענו לסוג של מינהרת הזמן ” .
דן השיב לה : ” את צודקת, זה מדהים “. באותו זמן המצרים היו בדרך שלהם לבנ”י. עדן ודן שמעו את
המצרים מתקרבים. עדן צעקה לכולם : ” המצרים באים! מהר כולם ללכת לעבר הים, לפני שהם יגיעו
אלינו… ” .דן היצטרף עליה : ” כולם ללכת מהר, ממש מהר! המצרים כבר הגיעו. עוד קצת וסיימנו
להכנס לים פנימה ” . “זהו, כל בנ”י נכנסו לים. עכשיו מה אם המצרים ? ” אמרה עדן.
באותו רגע שעדן אמרה זאת הים החל להיסגר על המצרים.
כל בנ”י שרו ביחד עם מרים את שירת הים:כי גאה גאה סוס. עדן ודן היצטרפו לשירה. כל בנ”י יצאו חזרה
אל החוף ופתאום ראו את המצרים מוטלים על החוף. כולם היו שמחים שהקב”ה הציל אותם מידי המצרים.
עדן ודן שמעו בום ! . הם גילו, שהם חזרו פתאום לפארק. נדהמים ונסערים מהחוויה, הם נפרדו לשלום.
בבוקר ניפגשו בבית הספר והיו בהפסקות ביחד. אחרי הלימודים הם ניפגשו שוב במגלשה האדומה שבפארק,
ודברו על החוויה המדהימה שהיתה להם. עדן אמרה, שהיה לה ממש כיף אבל לא הבינה מדוע החזירו אותם
אל הפארק בדיוק ב”אקשן” ? דן השיב: ” היה לי מאוד כיף ואין לי תלונות , והכי הכי היה מדהים זה
, שהים נחצה לשניים ובקיצור היה ממש כיף, ומי יודע ? אולי תקרה לנו עוד חווה מדהימה בפעם הבאה…..
סוף.
