שם המגישה: זיו אפנג’ר
כיתה: ג3′
החתולה שלא רצתה לישון
יום אחד מצאתי חתולה קטנה מתחת לספסל בגינה ליד הבית שלנו. היא הייתה אפורה עם עיניים ירוקות. אפילו שלא ידעתי אם אימא תסכים לי לקחת אותה הביתה, כבר נתתי לה שם וקראתי לה מיקה.
אמא אמרה שאני יכולה להביא את מיקה הביתה רק בתנאי שאני אהיה אחראית עליה.
ניסיתי להכניס את מיקה לישון בקופסה שמילאתי בשמיכה רכה. אבל מיקה לא רצתה לישון.
היא קפצה מהקופסה והתחילה לרוץ לי בין הרגליים. אחר כך נכנסה מתחת לספה, ואז טיפסה על הכיסא ומשם לשיש שבמטבח והפילה לרצפה כוס חלב והכל נשפך.
נזכרתי שאימא שלי מסכימה לי לשמור על מיקה בבית רק אם אני אהיה אחראית עליה. מיד לקחתי סמרטוט, מטאטא וניקיתי את כל הבלאגן במטבח.
כעסתי וצעקתי על מיקה: “מיקה, די, “אני כבר עייפה.” אבל מיקה המשיכה להתרוצץ בבית. בסוף התייאשתי וישבתי על הרצפה, והיא באה והתיישבה עליי. פתאום היא הפסיקה להשתולל ונהייתה רגועה. אחרי כמה דקות שליטפתי אותה, היא נרדמה עליי.
לא חשבתי שזה יקרה, אבל זה היה הרגע הכי מתוק שקרה לי באותו יום.
מאז אני יודעת משהו חשוב: לפעמים כדי שמישהו יירגע, הוא רק צריך שמישהו יהיה רגוע לידו.
מיקה נמצאת איתי כבר שלושה חודשים והיא הדבר הכי יקר לי.
