אֵמָה הִתְחִילָה כִּתָּה ב’ בְּבֵית סֵפֶר חָדָשׁ כִּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּהּ עָבְרָה לָגוּר בְּעִיר אַחֶרֶת.
בַּלַּיְלָה שלִפְנֵי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֵמָה לֹא יָכְלָה לִישׁוֹן טוֹב. הִיא הָיְתָה מְאוֹד מוּדְאָגַת וּמְפוּחֶדֶת, וְחָשְׁבָה מַה יִּהְיֶה בַּכִּתָּה הַחֲדָשָׁה וְאִם יִהְיוּ לָהּ חֲבֵרוֹת.
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁנִּכְנְסָה לַכִּתָּה, הִיא רָאֲתָה שֶׁכֻּלָּם כְּבָר מְדַבְּרִים וּמְשַׂחֲקִים יַחְדָּיו. אֵמָה הִתְבַּיְּשָׁה לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וְיָשְׁבָה בְּשֻׁלְחָן פָּנוּי. הַמּוֹרָה הִצִּיגָה אוֹתָהּ לַכִּתָּה, וְאֵמָה סִפְּרָה שֶׁהִיא עָבְרָה מֵהַצָּפוֹן וְשֶׁהִיא אוֹהֶבֶת לִקְרוֹא סְפָרִים, לְשַׂחֵק בַּטֶּלֶפוֹן וְלַעֲשׂוֹת פָּאזְלִים גְּדוֹלִים.
בַּהֲפְסָקָה אֵמָה יָצְאָה לֶחָצֵר וְעָמְדָה בַּצַּד. הִיא רָאֲתָה אֶת הַיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים תּוֹפֶסֶת, מַחְבּוֹאִים, קוֹרְאִים סְפָרִים וּמְשַׂחֲקִים בַּכַּדּוּר. הִיא מְאֹד רָצְתָה לְהִצְטָרֵף, אֲבָל הִיא הִתְבַּיְּשָׁה לִשְׁאֹל. כָּךְ עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים, וְאֵמָה הִרְגִּישָׁה בּוֹדֵדָה וְעֲצוּבָה.
יוֹם אֶחָד, אֲגַם, יַלְדָּה מֵהַכִּתָּה, רָאֲתָה אֶת אֵמָה עוֹמֶדֶת בַּצַּד וְנִגְּשָׁה אֵלֶיהָ. “אַתְּ רוֹצָה לְשַׂחֵק אִתָּנוּ מַחְבּוֹאִים?” שָׁאֲלָה. אֵמָה הִתְרַגְּשָׁה מְאֹד וּמִיָּד הִסְכִּימָה. זֶה הָיָה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִיא הִרְגִּישָׁה שִׂמְחָה בְּבֵית הַסֵּפֶר.
מֵאוֹתוֹ יוֹם אֵמָה וַאֲגַם נַעֲשׂוּ חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת מְאוֹד. הֵן הָלְכוּ זוֹ לְבֵית זוֹ, שִׂיחֲקוּ יַחְדָּו, הִרְכִּיבוּ פָּאזְלִים, קָרְאוּ סְפָרִים וְגִלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן הַרְבֵּה דְּבָרִים מְשֻׁתָּפִים. לִשְׁתֵּיהֶן הָיָה אָח גָּדוֹל שֶׁאוֹהֵב לְהָצִיק, וְלִשְׁתֵּיהֶן הייתה אֲחוֹת קְטַנָּה שֶׁהֵן דּוֹאֲגוֹת לָהּ. הֵן גַּם נִרְשְׁמוּ לְחוּג רִיקּוּד וְתָמִיד עָמְדוּ בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה בְּהוֹפָעוֹת. כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁהֵן בִּלְתִּי נִפְרָדוֹת.
בְּאֶמְצַע הַשָּׁנָה הִגִּיעָה יַלְדָּה חֲדָשָׁה לַכִּתָּה — אֲרִיאֵל. בַּהֲפְסָקָה הִיא עָמְדָה בַּצַּד, וְאֵמָה מִיָּד נִזְכְּרָה בְּהַתְּחִלָּה שֶׁלָּהּ. הִיא קָרְאָה לַאֲגַם וְאָמְרָה לָהּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְמִין אֶת אֲרִיאֵל לְשַׂחֵק. אֲגַם קְצָת חָשְׁשָׁה, אֲבָל אֵמָה סִפְּרָה לָהּ אֵיךְ הִרְגִּישָׁה בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים וְאֵיךְ הייתה עֲצוּבָה בְּלִי חֲבֵרִים.
הֵן נִגְּשׁוּ לַאֲרִיאֵל וְהִזְמִינוּ אוֹתָהּ לְשַׂחֵק תּוֹפֶסֶת. אֲרִיאֵל שָׂמְחָה מְאֹד וְהִצְטָרְפָה. לְאַט לְאַט הֵן הִכִּירוּ אוֹתָהּ לִשְׁאָר הַתַּלְמִידִים וְהִיא הִשְׁתַּלְּבָה יָפֶה בַּכִּתָּה.
בְּסוֹף הַשָּׁנָה כָּל יֶלֶד סִפֵּר מָה הַדָּבָר הַכִּי טוֹב שֶׁקָּרָה לוֹ. אֲרִיאֵל אָמְרָה שֶׁהַדָּבָר הַכִּי טוֹב שֶׁקָּרָה לָהּ הוּא שֶׁאֵמָה וַאֲגַם קִבְּלוּ אוֹתָהּ וְהִכִּירוּ לָהּ חֲבֵרִים. אֵמָה עָמְדָה מוּל הַכִּתָּה וְאָמְרָה שֶׁהִיא רוֹצָה שֶׁכֻּלָּם יִזְכְּרוּ שֶׁאִם רוֹאִים יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה עֲצוּבִים בַּצַּד, צָרִיךְ לְגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וּלְהַזְמִין אוֹתָם לְשַׂחֵק. כָּךְ לַכֹּל יִהְיוּ חֲבֵרִים וְיָבֹאוּ לְבֵית הַסֵּפֶר בְּשִׂמְחָה.
