האילה [מאת אורה כהן, כיתה ד”2 מחנכת מיטל יחיא]
היה הייתה פעם אילה חמודה, שגרה בשדות של תל אביב.
לא היה לה כיף בעיר. כולם התעללו בה, היא כל הזמן בכתה.
עד שיום אחד כשהסתובבה ממקום למקום, היא מצאה בראשון לציון בית של מישהו עשיר, שקראו לו תום. לתום היה לו בית גדול, ופינת חי עבור חיות. אבל תום היה אדם רשע, ומזלזל בחיות. הוא לקח את האילה, ו”זרק” אותה לכלוב.
האילה רצתה לבכות, היא היתה רגילה לרוץ בטבע, ובאוויר הפתוח, וכעת היא תקועה בתוך כלוב.
יום אחד נפתחה דלת הכלוב, ותום הרשע הכניס את החתולה שלו לבפנים. החתולה שרטה את הרגל של האילה, והאילה ברחה עם הרגל הפצועה, רצה רחוק מהבית של תום, ומרוב עייפות צנחה וישנה על הדשא הרטוב.
ביום המחרת האילה התעוררה, והמשיכה ללכת, היא הייתה נחושה למצוא לעצמה בית טוב.
חודש אחר כך, לאחר נדודים ארוכים, האילה מצאה לה בקתה קטנה בגולן הירוק. היא דפקה על הדלת של הבית הראשון ביישוב. זוג צעיר פתחו לה את הדלת, שמם היה אפרים ודינה. הם מיד אמרו לה בפנים עצובות: “אוי… מה קרה אילה?”, ועוד לפני שהיא ענתה, הם מיהרו והכניסו אותה לתוך הבית, שמו אותה על סדין ליד האח הבוער, הניחו לידה אוכל ומים חמימים, ונתנו לה לישון כדי שתוכל להחלים.
הם חיכו בסבלנות עד שתתעורר, וכשפקחה האילה את עיניה ביום המחרת, הילדים של אפרים ודינה מיה וגל, כבר היו מוכנים לשחק איתה. הם באו וליטפו את האילה, והיא בפעם הראשונה בחייה, הרגישה טוב, היא הרגישה בבית.
אפרים ודינה באו ואמרו: “איזו אילה יפה וחמודה” וליטפו אותה גם.
מיה שאלה את הוריה,: “אפשר שהאילה תישאר אצלנו בחצר?”
הוריה ענו בהתלהבות: “כן בשמחה רבה מיה”, והוסיפו “ילדים, אולי תוציאו את האילה לחצר שתנשום קצת אוויר”.
“אוקיי אמא”, ענו הילדים, וקשרו בעדינות חבל נעים ממשי, סביב צווארה.
לפתע אפרים שמע דפיקות חזקות בדלת. הוא מיהר לפתוח אותה.
בפתח הדלת עמד איש נמוך עם קרחת. זה היה העוזר של תום. הוא שאל בקול רם, ובלי להגיד שלום: “ראיתם אולי במקרה אילה פה בסביבה שלכם”? אפרים ענה לו בלי להסס: “לא, לא ראינו אף אילה”.
“אתה משקר!!!” אמר העוזר בלי לעצור, ומיד צעק: “לך ותביא לי אותה מיד!”
אפרים לא נבהל מהעוזר הרשע, וענה בשלווה: “לא אחזיר לך את האילה, היא שלנו, של כל המשפחה”.
“מה אתה מבלבל את המוח, האילה שייכת לתום האדון שלי!”, אמר העוזר ודחף בכח את אפרים אל הרצפה. אפרים קם בלי להסס, החזיק מקל של מטאטא בידו, ואיים על העוזר, שאם לא ילך מהבית שלו מיד, הוא יסלק אותו בכח, ממש יטאטא אותו.
העוזר ברח, והילדים שמאד פחדו, נרגעו והתקרבו שוב אל אבא ואמא. אמא שאלה את אבא: “הכול בסדר”? “כן” ענה אפרים בקול חלוש נורא.
האילה הייתה מתוחה ועצובה מכך שהיא סיבכה את המשפחה הנחמדה שאליה הגיעה.
ביום המחרת האילה התעוררה ואמרה לבני המשפחה, “אני מצטערת, אני חייבת ללכת”.
“הכול בסדר” ענו כולם, ומיה הציעה “אולי תצאי לטבע, זה מקום הטוב ביותר בשבילך, שם תוכלי לרוץ ולהיות באוויר הפתוח”.
אפרים הסכים עם הרעיון של מיה, כולם היו שמחים, ורק גל קצת בכה…
האילה יצאה בריצה, לפני שנעלמה באופק, היא הסתובבה ואמרה “להתראות לכם, תודה על הכל” ורצה לעבר השמש.
סוף
