המלחמה בכפר נחשון

שלום ילדים לי קוראים מנדל שמיט ואני רוצה לספר לכם את סיפור
חיי:
זה היה בשנת 1948 ב-15 במאי כשהתגוררתי בכפר נחשון.
הבריטים מתכננים לעזוב את הארץ והערבים מתכוננים למלחמה
נגד היהודים. אבא שלי מנחם שמיט הוא מפקד הצבא של כפר
נחשון והוא מאמן את הצבא לקראת המלחמה. הכפר שלנו היה
קטן יחסית לכל הכפרים והיה לנו מגדל שמירה עם הרבה נשקים
ורימונים לשעת חרום. בכפר נחשון ישנו נהר שמפריד בין הערבים
ליהודים. עבר שבוע ימים ובכפר שמענו יריות מכיוון הנהר
והתחלנו לראות את הערבים עם ספינות בנהר ועם נשקים
ורימונים…
כל אחד מיהר לביתו. החיילים ואבא הלכו אל מגדל השמירה
להתכונן למלחמה נגד הערבים. הערבים פלשו לישוב וירו לכל
הכיוונים. הצבא גם ירה לכיוון הערבים וכמה ערבים מתו וכמה
נפצעו הקרב נימשך שעה קלה ואחרי מאבק גדול הערבים נסוגו.
היו כמה חיילים פצועים וברוך השם לא נהרגו !
ידענו שאבא וחייליו הלכו אל מגדל השמירה להתכונן למלחמה
נגד הערבים. הערבים שבו בתגבורת גדולה וחזרו ממקומות
אחרים. הכנו מלכודות לערבים ומקומות להתחבא בהם.
כעבור שבוע בשעת הלילה כל הכפר התעורר, כי היו קולות ירי
מכיוון הנהר. ידענו שאלו הערבים. עשרות ערבים עם כלי נשק
והרבה רימונים פלשו לישוב וירו לכל הכיוונים. המלכודות הצליחו
והחיילים תקפו לעבר הערבים. ערבים נסו על נפשם. ערבי אחד
ירה על הרגל של אבא, ואבא נפל על האדמה והזמנו אמבולנס.
האמבולנס לקח את אבא לבית חולים לטיפול רפואי. הוא היה
צריך ניתוח ברגל, ואני ואימא ליוינו אותו לבית חולים. הרופא אמר
לנו לחכות בחדר המתנה בזמן הניתוח. הניתוח עבר בשלום אבל
אבא עדין הרגיש חלש. כשחזרנו לכפר, אחד מהחיילים אמר: ;”אני מציע שהמפקד (אבא) יבריא נתקוף את הערבים שוב.
לבינתיים נאסוף נשק ורימונים.” אבא הסכים להצעה. כעבור
שבועיים אבא הבריא וחזר. החיילים התחילו לתכנן את
המהלכים.ב-13 ביוני 1948 החיילים פרצו לכפר של הערבים
וגרשו את כולם! כך כבשנו את הכפר!