ילד אחד, התחלה חדשה.

זה היה עוד יום רגיל בבית הספר, ההפסקה היסתיימה ,הפעמון צילצל ,הכיתה רעשה… ואז המורה ניכנסה, כולם השתתקו, ורק אני המשכתי בשלי, הייתי חסר שקט ,דיברתי עם החבר שישב לידי, הרגשתי שאני עדיין בתוך ההפסקה פעילה, כאילו המורה הייתה אוויר!!! המורה קראה בשמי, שתקתי לשניה, ואז שוב חיפשתי דרך לגרום לרעש שבתוכי לצאת,  אז פטפטתי עם חבר נוסף …המורה שוב הרימה את קולה, הפעם זה היה בטון קצת יותר תקיף ,ואני במקום להבין אותה, כעסתי מאוד!! מה פתאום היא כועסת עליי ככה?? המורה רשמה אותי על הלוח, והבטיחה שתחייג לאמא שלי היום בערב,  לקראת הערב, אחרי שסיימנו לאכול את ארוחת הערב, והיה לנו זמן פנוי עד השינה, הטלפון שפחדתי ממנו הגיע..על הקו הייתה המורה , אמא שלי נכנסה לחדר ודיברה איתה ארוכות, לאחר דקות מורטות עצבים, אמא יצאה, קראה לי לחדר , סגרה את הדלת, התיישבה מולי, ובעיניים עצובות שאלה?! מה קורה איתך? למה אתה מתנהג בצורה כזאת בכיתה? ואז , כאילו משום מקום,  התחלתי לבכות, וצעקתי: “אני רוצה להצליח, אבל אני לא מצליח” “קשה לי מאוד” , “כל דבר מוציא אותי מהריכוז, אני כבר לא יודע מה לעשות” אמא חיבקה אותי, והבינה שיש פה משהו מעבר לסתם שובבות , למחרת, אמא אמרה לי שקבע לנו תור לרופא, שנסביר לו את הקושי, ואולי הוא יוכל לעזור לי  במה שאני מרגיש , עברו מספר ימים, והתור שכל כך חיכיתי לו, הגיע!! נכנסנו לרופא, הרופא היה חביב ונחמד, הוא שאל אותי המון שאלות, ובסוף הטיפול החליט שכדי שאתחיל טיפול תרופתי שיעזור לי מאוד להתרכז בשיעור, בהתחלה מאוד חששתי, ואז אמא הרגיעה אותי, ואמרה לי שזה רק ניסיון, ואם לא יהיה לי טוב פשוט נפסיק, אני חייב לומר שזה הדבר הטוב ביותר שקרה לי ,מאז אני ילד חדש ,השיחות לאמא היו רק שיחות טובות, שרק שיבחו את ההתנהגות החדשה שרכשתי לעצמי, ההערות היו רק לשבחי, ואפילו קיבלתי תעודת הצטיינות, ועל התנהגות טובה! לסיכום..הכדורים לא הפכו אותי לחכם יותר, הם רק נתנו לשכל שלי סוף סוף מקום.