העבודה שנשכחה

אני זוכר את זה ממש טוב. כאילו זה היה אתמול. הכל התחיל בדיוק לפני חודשיים. שהמורה
טוביה ]המורה שלנו לעברית[ דיבר אתנו על דמות החמ”ד של השנה- הרב יוסף משאש. אחרי
השיעור, המורה טוביה אמר: ”שיעורי הבית לשבוע הבא הם ללמוד על קורות חייו של הרב משאש
ולהגיש לי על דף”. אחרי השיעור דיברתי עם חברי הטוב יהונתן ושאלתי אותו עם הוא רוצה
להיפגש איתי אחרי הצהריים, והוא הסכים. כשיהונתן הגיע, ישר התחלנו בעבודה. למדנו וחקרנו
על הרב- שהוא היה חכם, אומן, דרשן, היסטוריון וסופר.
אחרי שבוע, הגיע יום ההגשה.
באותו יום, אל תשאלו מה קרה…. קמתי בבוקר קצת מאוחר ומבולבל, חיפשתי מהר גרביים
לגרוב, את הכריך חטפתי מהר וזרקתי לתיק, מיהרתי להסעה ו…. פתאום קלטתי שכחתי את
הדף.. את העבודה שאני ויהונתן עבדנו עליו כך- כך קשה… מה אני אגיד למורה? מה אני אגיד
ליהונתן… נעמדתי במקומי ורציתי לבקש מהנהג לעצור, אבל.. אין סיכוי, האוטובוס מלא בילדים
ואנחנו כבר עוד כמה רגעים בבית- הספר. הגעתי לכיתה ממש מבואס, ואז פתאום צץ בזיכרוני
משפט שלמדנו יהונתן ואני בזמן שעבדנו על העבודה, משפט של הרב יוסף משאש:
“והאדם יעשה כפי יכולתו ואין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו להיות כמלאכיו”- כלומר, ה’
רוצה שאנחנו נשתדל.. אבל אם נשתדל ממש ובסוף משהו ישתבש. ה’ לא יכעס עלינו ח”ו, כי הוא
יודע שאנחנו השתדלנו הכי שיכולנו. ואחרי שנזכרתי במשפט הזה והתמלאתי מחדש בשמחה,
נזכרתי במשפט נוסף של הרב משאש: ““עיקר חיי האדם היא השמחה”- כלומר, ברור שלא יעזור
לי להיות בעצבות… שכחתי את העבודה? – לא נורא, הכל לטובה!
ואז פתאום- יהונתן נכנס לכיתה… פרצופו היה מחויך משהו, קצת מוזר. חייכתי אליו חיוך גדול,
ניגשתי אליו לספר מה קרה, ואז פתאום- וואו איזה הפתעה. יהונתן שלף לפתע מתיקו את
העבודה. מה.. מה… איך זה קרה? שאלתי בהפתעה ובהלם.. מילמלתי כמה מילים לא ברורות
ויהונתן צחק. לפני שהספקתי לדבר, הוא אמר: “באתי לצאת מהבית, ופתאום אבא שלך התקשר:
“יהונתן תוכל לעבור דרכינו? יאיר שכח את העבודה.. היא כאן ממש בדלת הכניסה”.. מיהרתי
אליך והנה אנחנו כאן.. עם העבודה.. אתה רואה מה זה? בדיוק למדנו מהרב משאש שהכל
לטובה..
המורה נכנס אלינו בשיעור הראשון, ולאחר התפילה ביקש מכולם להגיש את העבודה. ניגשנו
בשמחה אל המורה, הגשנו את העבודה וביקשנו רשות לספר לכל הכיתה איזה נס קרה. החברים
שמעו, חייכו וצחקו.. אני בטוח שגם התחזקו.
באמת סיפור מיוחד ויפה, והכי הכי טוב זה שהציון שלנו היה מעולה!
היום- נר שלישי של חנוכה, אבא סיפר לנו על ניסים, ואמר שזה לא רק משהו שהיה פעם, אלא גם
היום קוראים ניסים. כל בני המשפחה השתתפו בהדלקה, ואני רציתי לספר לכולם על הנס שלי
הפרטי- טוב אולי אני מגזים, זה לא שניצחתי את הצבא של היוונים, אבל נו מה אתם יודעים…
מסתבר שבכל יום ויום קוראים לנו ניסים.