בס”ד
לאהוב את עצמך/ נטע ברגו
יומני היקר שלום
קוראים לי לונה ויש לי משהו חשוב להגיד לך:
תדע לאהוב את עצמך!
אני אומרת לך את זה בתור מישהי שמגמגמת. כל שנייה מחקים אותי וזה ממש פוגע אך אני זוכרת שככה בראו אותי ואני צריכה לאהוב את עצמי.
אני אשמח לספר לך מקרה שקרה לי וכמה חשוב לאהוב את עצמך גם כשקשה:
היה זה יום גשום אך לא ויתרתי על ההתנדבות. החשיבה על הילדים חיממה אותי.
הסתכלתי על השעון 8:30 ונועה וחנה לא הגיעו, רציתי לבכות והרגשתי את הדמעות זולגות אך לא רציתי שיראו אותי ככה. המחשבה שהבריזו לי למרות שהזכרתי להן מלא פעמים הייתה נוראית.
אני אוויר? שאלתי את עצמי.
מתחתיי התחילה שלולית גדולה של דמעות שרק המשיכה לגדול.
השעון שעל ידי צלצל 9:00 אספתי את דבריי והלכתי לכיוון בית הספר.
החצר הייתה שוממת וההליכה בחצר בית הספר הריקה עשתה לי בחילה. כשהגעתי לכיתה הן לא היו שם, התחילה לעלות בי תחושה של אשמה, אולי סתם כעסתי אליהן? חשבתי אולי הן לא מרגישות טוב?
החלטתי להמשיך כרגיל.
עברה השעה הראשונה, הרביעית, החמישית והתחלתי להתחרט על מה שחשבתי מקודם ואז הגיעה השעה השישית נפתחה דלת הכיתה והן נכנסו. עם שקיות קניות. התחלתי לכעוס, הן הלכו לקניות?! נשמע הצלצול ורצתי אליהן ושאלתי: ל ל למה לא באתן להתנדבות? חיכיתי מלא זמן!
ואז הן אמרו משהו שעצבן אותי- הן התחילו להגיד בקול זלזול” ל ל לא ידענו שהדבר
הטיפשי הזה כל כך חשוב לך” ” לא נורא אני בטוחה שהסתדרת”
אמרתי להן בכעס זה לא יפה שאתן מחקות אותי!
ס ס סליחה באמת צחקו.
הגיע סיום בית הספר והלכתי לביתי כשזולגות מעיני דמעות. כשהגעתי לביתי הטחתי את תיקי במהירות . אמי שמה לב לזה מיד ושאלה אותי מה קרה? לא רציתי להגיד לה, הדבר היחיד שרציתי לעשות היה ללכת לחדר לבכות עד מחר על זה שאני מגמגמת.
אני לא יודעת כמה זמן בכיתי אבל אני יודעת שנפגעתי ממש.
בבוקר לא היה לי חשק לכלום, אז הלכתי מיד לבית הספר.
כשהגעתי הן היו ושלחו לי מבט של זלזול. ניסיתי להתעלם אך לא הצלחתי, באתי אליהן ואמרתי ת ת תקשיבו- אני לא יודעת למה אתמול לא באתן אבל זה ממש פגע בי שלא אמרתן לי כלום.
“טוב, לא חשבנו שאת כל כך תפגעי” אמרו זה בסך הכל התנדבות שגם ככה לא עוזרת לאף אחד.
אתן גם צחקתם עליי וזה גם העליב, אמרתי.
“סליחה לא התכוונו” אמרו.
וגם לא עוזרת לאף אחד? עניתי- אנחנו עושות את ההתנדבות בשביל ילדים נזקקים ואתן אומרות שלא אכפת לכן? אמרתי.
“כן לא אכפת לנו” ענו.
אוקיי, אני לא יכולה להכריח אתכן לעשות משהו שאתן לא רוצות- אמרתי- אבל זה ממש פגע בי שלא אמרתם לי כלום. אתמול ישבתי בוכה כי הברזתן לי. אתן נכנסתן לכיתה עם שקיות קניות וזה פגע בי עוד יותר.
אנחנו ממש מצטערות הן אמרו- לא חשבנו, אנחנו ממש מצטערות בבקשה תסלחי לנו! אמרו ואז אמרו אולי נעשה גם ביום חמישי? או בכל השבוע? את ההתנדבות
יש לי באמת שאלה אמרתי- אתן אומרות א א את זה בגלל שאני מגמגמת?
לא באמת שלא, אמרו.
אני ממש שמחה שאכפת לכן מההתנדבות, אמרתי- ואני אשמח שנעשה בכל השבוע אמרתי בשמחה.
מהמקרה הזה למדתי שגם כשקשה צריך לדעת לאהוב את עצמך.
