עוברים דירה – כתב: אדיר תישבי
פרק א’:המעבר
הורי משפחת כהן קנו בית במודיעין ולא ידעו אך לספר לילדים שלהם.
לבכור קראו אריאל לבינוני קראו דניאל ולאחות הקטנה קראו שירה.
הם אמרו “בואו לסלון יש לנו משהו להגיד לכם “ כל האחים ישבו על הספה
ואמרו “מה רציתם?” אמרו ההורים “קנינו בית חדש” כל האחים שמחו ואמרו ההורים “הבית במודיעין” כל האחים חשבו בליבם אין לנו חברים במודיעין
והלכו לחדריהם והתחילו לארוז את הדברים שלהם בקרטונים.
יום למחרת האחים הלכו באוטובוס לבית ספר ואמרו איזה מאכזב זה היום
האחרן שלנו בבית ספר שלנו. באותו יום האחים אמרו לחברים שלהם שזה
היום האחרון בבית ספר.
בצהריים הילדים אירגנו לכל אחד מהאחים מסיבת פרידה במתנ”ס הביאו
עוגות, בלונים וחטיפים ובסוף המסיבה האחים אמרו “תודה” ונסעו לראות את הבית החדש.
ליד הבית ראו הרבה מתנסי”ם ופארקים. בפארק היו הרבה ילדים שאפשר
להיות חברים שלהם מהר.
האחים פרקו את הקרטונים בבית החדש, האחים אהבו מאוד את הבית החדש,
אהבו את החדרים הגדולים והגינה הענקית. הם אמרו “תודה” להורים
ובנתיים יכולים לדבר עם החברים הקודמים בווידאו ולשחק ביחד בטלפון.
פרק ב’: בבית ספר החדש
בבית ספר החדש בכיתה של אריאל היו ילדים גדולים ממנו שלא דיברו איתו.
אריאל לא הכיר אף אחד ולא שיחק ואף אחד לא שיחק איתו בהפסקות.
בכל ההפסקות אריאל חיכה שמישהו יציע לו לשחק איתו.
בסוף היום אריאל היה עצוב ורצה שיום למחרת יציעו לו לשחק איתם וחשב
מה יכול לעשות
הוא החליט לנסות לדבר עם אחד הילדים
יום למחרת אריאל הגיע לכיתה והתרגש מאוד. הוא ניסה לדבר עם אחד
הילדים בשם דן אבל דן התעלם ממנו והפנה את הגב והלך לשחק עם כל שאר הילדים.
אריאל הלך למורה ואמר לה שניסה לדבר עם דן ודן התעלם, הוא ניסה להסביר לה שזה לא נעים לו והוא מרגיש שעובר חרם.
המורה בהפסקה דיברה עם דן ואמרה לו “למרות שאריאל ילד חדש צריך
להתייחס אליו שווה כמו כולם”
בסוף ההפסקה דן ניגש לאריאל והזמין אותו לביתו וכך התחילה החברות
בניהם.
כך כל ילד בכיתה רצה לשחק עם אריאל.
אריאל היה ילד אהוב בכיתה וכולם למדו להכיר אותו ורצו שיהיה חבר
שלהם.
