נויה חזרה מעוד יום עבודה מפרך מצפה לראות את ילדיה בבית נקי ומסודר.
בעלה מאיר נמצא במילואים ואמור לחזור היום ולכן ביקשה נויה מילדיה שיסדרו היטב את הבית. כשהגיעה לבית הבינה שזה לא מה שקרה, “אורנה!, נדב! בואו לכאן מייד!” אמרה מסתכלת על החלון השבור של ביתה שדרך אגב סדר לא היה בו. “אורנה! “נדב!” צעקה שוב, עכשיו היא כבר דאגה, מעולם לא קרה לה שהילדים התעלמו ממנה.
היא חיפשה בחדריהם אבל לא ראתה אותם. היא זכרה שלאורנה יש חוג אבל עדיין לא ידעה איפה נדב, היא התקשרה למספר שלו אבל הוא לא ענה לה. אולי הוא אצל יהונתן חשבה לעצמה. יהונתן הוא הבן של השכנים, הוא ונדב חברים טובים מאוד. נויה רצה אל בית שכניה מסתכלת מסביב מקווה שתראה את נדב. היא הגיעה אל הבית. אפרת, אמא של יהונתן, פתחה לה את הדלת: “נויה!” אמרה אפרת מופתעת מעט מהביקור “מה קרה? למה את נסערת כל כך?”.
“נדב נעלם ואני לא מוצאת אותו, הוא אצלכם אולי?” שאלה וקיוותה שהתשובה היא כן. “לא שידוע לי, אשאל את יונתן אם ראה אותו אחרי בית הספר ואעדכן אותך”. “תודה” ענתה נויה.
היא חזרה לביתה וראתה בפנים את אורנה בוהה בחלון השבור לרסיסים.
“אורנה! הנה את, נדב אמר לך אם הוא הלך לאנשהו ?” “עוד מעט נדאג לנדב” מלמלה בכעס “הוא עוד יראה מה זה לשבור חלון בבית”.
נויה כמובן לא הופתעה מהתגובה “בסדר אני ארשה לך לכעוס עליו אחרי שנמצא אותו”. אורנה נראתה מבואסת מהתשובה אבל בסוף הסכימה “או-קיי אני אלך לחפש במגרש ואת תתקשרי לכל החברים שלו” והמבצע יצא.
אורנה חזרה מהמגרש, “כלום” אמרה באכזבה “הוא גם לא אצל אחד החברים”. היה נראה שאין ברירה אלא להתקשר למשטרה וזה גם מה שקרה.
“אני מצטער גבירתי, אנחנו לא יודעים מה לעשות” אמר השוטר והמשיך: “לא רואים שום סימנים לחטיפה או משהו אחר”.
בין כל ההמולה אף אחד לא שם לב לילד אחד שנכנס לבית, חוץ מאחותו. “איפה היית?!, אתה יודע כמה דאגנו?“ צעקה אורנה “אמא נדב פה!” צעקה לעבר אמא. נויה שהייתה מופתעת מהצעקה, רצה לעבר בתה וכשראתה את הבן שלה נרגעה.
“נדבי שלי, איפה היית?”.
נדב שעדיין לא הבין שהמשטרה בבית בגללו ענה: “עם לביא, הלכנו למגרש לשחק כדורגל”.
“אז למה החלון שבור?!” שאלה אורנה עדיין עצבנית בגלל החלון.
נדב נראה קצת נבוך, “לפני שהלכנו למגרש שיחקנו קצת כדורגל בבית”.
באותו הרגע נכנס לבית איש עם מדים והרבה תיקים. “אבא!” צעקו אורנה ונדב ורצו לחבק אותו ונויה יחד איתם. “נראה שאנחנו מחליפים חלון כמו שרצית, אה?” צחק מאיר וחיבק את משפחתו.
“עכשיו בואו נגיד לשוטרים ללכת ואתם שניכם”, הוא הסתכל על נדב ואורנה, “תסבירו לי את כל מה שקרה”. נויה הסתכלה על בעלה וילדיה הצוחקים והבינה שהמשפחה שלה לא צריכה בית מסודר כדי להיות מאושרים, הם רק צריכים אחד את השני.
