פעם אחת הייתה ילדה, שהייתה אוהבת מאוד לרכב על אופניים.
היא כמעט, כל יום, הייתה רוכבת לבית הספר עם האופניים.
פעם אחת, היא נתקעה בדרך עם האופניים שלה, בגלל שהאופניים שלה התקלקלו ואז היא ביקשה מי כל מי שהיה עובר ליד הבית הספר שלה, שיעזרו לה.
בנוסף, גם מי שהיא לא ביקשה ממנו, אמר בפיטפוטים שקטים עם החבר שלו איזה מזל שהיא לא ביקשה ממני עזרה.
הילדה ישבה ובכתה, ופתאום, חברה שלה באה וגם לפני שהילדה שאלה אם היא יכולה לעזור לה, החברה שאלה אותה, האם את צריכה עזרה?
כן, ענתה הילדה.
קראה לה החברה לבוא ולשבת על האופניים שלה.
הילדה ישבה ואחרי הלימודים היא אמרה להוריה, “הורי היקרים, האם תוכלו בבקשה, לקנות לי אופניים חדשות? האופניים שלי נשברו.
טוב, אמרו ההורים.
עברה חצי שנה ועדיין, הוריה, לא קנו לה.
ואז בהפתעה, ביום ההולדת שלה, היא קיבלה, מתנה מההורים, אופניים חדשות.
ומאז, הילדה, נהייתה מאושרת.
