בכפר קטן בשם מצ’ה באיתיופיה חיה לה משפחה יהודית קטנה, הורים וחמישה ילדים למשפחת מנגיסטו. יום אחד החלו לזרום שמועות על משפחות שמתכוונות לעלות לארץ ישראל.
אב המשפחה שיתף את רעיתו בעניין העלייה והם קיבלו החלטה לעזוב הכל משפחה ,חברים אדמה, צאן ובקר ולעלות לא”י.
בשעת לילה מאוחרת התקבצו כל המשפחות בנקודת הריכוז יחד עם המדריך, משפחת מנגיסטו לקחו איתם מעט אוכל ושתייה כסף ותו לא.
ההליכה בדרכים הייתה לא פשוטה, שודדים לרוב, רעב וצמאה, תינוקות בוכים ולצערנו גם אנשים נשים וטף שקפחו את חייהם.
לאחר מספר חודשים בדרכים, עייפים אך מרוצים ונרגשים הגיעו משפ’ מנגיסטו יחד עם שאר העולים לנק’ האיסוף ששם המתין להם מטוס שהביא אותם ארצה.
ההורים והילדים לא הפסיקו להתפלא ממראה המטוס והשמים, הקברניט הכריז שבעוד מס’ דקות המטוס ינחת בשדה התעופה. לא היה איש שלא הזיל דמעה והתרגש מהמעמד ובעצם מהתגשמות החלום.
כל אחד מהמשפחות פוזר בערי ישראל, משפ’ מנגיסטו הגיעה לעיר ירושלים למלון דיפלומט, שם הם התחילו את חייהם החדשים בארץ שחלמו עליה אבות אבותם.
ההתאקלמות לא הייתה קלה כלל, קשיי פרנסה, שפה ,מנטליות היו זרים. אך האמינו בלב שלם שזוהי תקופה שתעבור והם יצלחו אותה.
במהלך השהות במלון דיפלומט למדו באולפן את השפה העברית מס’ חודשים. לא עברו ימים רבים מצאו להורים מקום עבודה הילדים נכנסו למסגרות, עקב בצד אגודל הצליחו משפחת מנגיסטו להתאקלם בארץ החלומות.
