לפני שנים רבות חלה התפתחות בעיר יפו. הוקמו בה שכונות חדשות והחלוצים בנו בה שכונות ובתים רבים .
תוך כדי הבנייה קרה מקרה עצוב מאוד: רבה של העיר יפו נפטר ושמו הרב נפתלי הרץ הלוי ז”ל.
כתוצאה מכך נוצר מצב שלא היה מנהיג רוחני לעיר.
הרב יואל משה סלומון אמר אז: “הרב אברהם יצחק הכהן קוק ישמח לכהן כרבה של העיר יפו”.
היהודים אמרו: ”הרב קוק יהיה מקובל על כולם וישכין שלום בארץ”.
הרב יואל משה סלומון שלח מכתב לרב קוק ובו כתב :”האם אתה רוצה לעלות לא”י?”
הרב קוק אישר ומאז תמיד חלם לעלות לארץ הקודש ולהנהיג את הישוב היהודי בה.
קהילת הרב בליטא התקשתה להפרד ממנו ואפילו כמה מידידיו אמרו לו: “פה בליטא יש לרב מקור פרנסה ובארץ יצטרך הרב לעבוד קשה בכדי להתפרנס”.
אולם הרב נשאר איתן בדעתו לעלות לא”י ואף אמר:” אין מצווה חשובה יותר מישוב הארץ”.
כאשר הגיע הראי”ה קוק לארץ ,העיר יפו התקשטה לכבודו וההרגשה היתה כמו יום חג.
קהל גדול החל מראשי העיר, תלמידי חכמים ועד לפשוטי העם התאסף ברחובה של לכבוד המעמד.
ראשי הישוב היהודי הרכיבו את הרב במרכבה שעברה ב”שער הכבוד” שאף הוא קושט בפרחים ססגוניים לכבוד הרב.
הרב קוק אהב מאוד את התורה הקדושה ואת עמ”י וציפה מאוד לבוא הגאולה.
לא פעם שאל :”מתי נזכה לגאולה השלמה? מתי ישוב עמ”י לארצו?”
פעם אחת נסע הרב קוק בלווית תלמידיו לתל אביב, במהלך הנסיעה ארעה תקלה במכונית בה נסעו ולא יכלו להמשיך בנסיעה.
בזמן הזה הרב יצא מהמכונית והלך לצד הדרך.
בינתיים, התקלה תוקנה וכאשר רצו תלמידיו של הרב להמשיך בנסיעה גילו להפתעתם כי הרב נעלם.
החלו התלמידים לחפש את הרב ולאחר זמן קצר מצאו אותו שוכב בשדה מיישר את האדמה ולוחש לה :”אדמתי אדמתי אדמת ארץ ישראל הקדושה”.
כעבור מספר שנים הוזמן הרב לטקס נטיעות באחת המושבות בארץ.
כאשר הגיע למקום ראה את כל השתילים שהובאו למקום ומיד התמלאו עיניו בדמעות של שמחה.
הרב התכבד להיות הראשון מבין כל השותלים.
אחד המארגנים הגיש לרב מעדר ע”מ לחפור באדמה אך הרב סירב בכל תוקף ואמר: “עד שיש לי זכות לשתול אני אעשה בלי מעדר אלא במו ידיי”.
