ואהבת לרעך כמוך

לפני שנים רבות חיו שני אחים, אליה וארבל. אליה היה בן 40 וארבל בן 27. אחים טובים היו.
יום בהיר אחד הציע אליה לארבל שילכו לקמפינג.

“רעיון מצוין!  אמר ארבל. לאן נלך?
“שמעתי שיש מקום שנקרא “יער שוויץ”. אמר אליה.
“מעולה! בוא נתחיל להתארגן ונלך”, אמר ארבל.

כעבור יומיים, החלו ללכת ליער שוויץ. כשהגיעו, התחילו להתארגן ולהקים את האוהלים.
אמר אליה: “מתחיל להיות קר, בוא נלך להביא קרשים למדורה”. ואז אמר ארבל: “אפשר להביא פירות לסלט שרציתי להכין”.

אמר אליה: “יש לי רעיון, אתה תביא קרשים” וארבל אמר: “ואתה תביא פירות”.

כשחזרו בלילה הסתכלו אחד על השני וראו שאף אחד לא הביא כלום.

צעק אליה בקול רם: “למה לא הבאת כלום? היית צריך להביא קרשים”!

ברוגז אמרו שניהם “שמע ישראל” והלכו לישון.

ברגע שאליה נרדם, הוא חלם חלום. ובחלום ראה איש עם כובע וחולצה שחורה. התקרב אליה אל האיש ושאל אותו: “מי אתה”? ענה לו האיש: ” אני הרב הרצוג”. שאל אליה: “מה אתה עושה בחלום שלי”? אמר הרב הרצוג: “ראיתי שאתה נראה קצת כועס, זה נכון”? “כן” אמר אליה. “אפשר לדעת מדוע”? שאל הרב. “כן” אמר אליה, אח שלי הקטן ואני, החלטנו שאני אביא פירות ואחי קרשים למדורה. ואף אחד מאתנו לא הביא את מה שהיה צריך להביא. זה נכון, גם אני לא הבאתי פירות, אבל בגללו יהיה לנו קר.

אמר הרב הרצוג: “אחיך ארבל, קטן ממך, כנראה שהיה לו קשה להרים קרשים. שאל אליה: “מה צריך לעשות”? אמר הרב: “לך במקום אחיך ותביא קרשים”. אליה התעורר מהחלום והלך להביא קרשים.

אחרי שאליה יצא מהאוהל, ארבל נרדם. גם ארבל ראה את הרב הרצוג בחלום ושאל אותו: “מי אתה”? ענה לו הרב: “אני הרב הרצוג, והבנתי שאתה כועס על אחיך, מדוע”? כי אני ואחי החלטנו שאחד מביא קרשים ואחד פירות. נכון שגם אני לא הבאתי דבר, אבל בגללו נהיינו רעבים.
אמר הרב הרצוג: “אחיך הוא גדול, ופירות נמצאים רק על עצים. העצים גבוהים ואחיך לא הגיע, הוא מבוגר לטיפוס על עצים, ואתה צעיר יותר. לך יש יותר כוח לטפס על עצים, ולקטוף פירות”. התעורר ארבל והלך להביא פירות.

בבוקר, התעוררו שניהם וראו שכל אחד הביא את הדבר שהשני היה צריך להביא.

האחים הסתכלו אחד על השני, והתחבקו מרוב שמחה והתרגשות. ומהחיבוק הזה החליטו שלא יריבו יותר. מאז, בכל פעם שיצאו לטיול, נזכרו והודו לרב הרצוג.

והבינו כמה חשובה מצוות “ואהבת לרעך כמוך”.