לשיר

“נועה נועה”
“מה? מי זה?”
“זאת אני אימא”
“מה???”
“כן זאת אני… ובאתי להגיד לך…”
“בוקר טוב” אומרת אחת הסדרניות בבית יתומים. אני קמה ומנסה להיזכר בחלום שזה עתה
חלמתי.. להבין את פירושו?! מה אימא רצתה להגיד לי ולא הספקתי לשמוע עקב קולה של
הסדרנית שבאה להעיר אותנו כמידי יום.
קמנו, התארגנו, התלבשנו ומיד התקבצנו בחדר האוכל לארוחת הבוקר.
ואני וחברותי מדברות, פתאום שוב נזכרתי בחלום אך הצלצול קטע את מחשבתי..
בהפסקה היינו אוהבות לערוך תחרויות שירה בין בנות הכיתה. בכיתתי ישנה ילדה ושמה דינה,
היא מעט שחצנית ומתנשאת, לדעתי היא ילדה כמו כולן אבל בגלל שמשפחתה מכירה את הנהלת
בית היתומים אז היא קיבלה יחס מיוחד והסכימה לעצמה להתנהג ולומר מה שרוצה ולמי
שרוצה, מזלזלת בבנות ואף פוגעת בהן ללא רחמים.
בהפסקה, כשנערכו התחרויות היא לעגה לכל אחת שרק ניסתה לשיר, והיו בנות שבגללה לא
התנסו שוב ופרשו מהתחרות. אני לא פרשתי! הרגשתי שהזלזול שלה רק נותן לי כוח להמשיך
להתמודד ולהוכיח לה ולכל הבנות שכל אחת יכולה להגשים חלום!
בלילה, לפני השינה נישקתי את השרשרת שאימא נתנה לי לפני שנפטרה והלכתי לישון. שוב
חלמתי את אותו חלום כתמול ושלשום. עדיין לא הבנתי את פשר החלום ומה אימא מנסה להגיד
לי כל פעם מחדש, והחלום הדהד בראשי במהלך כל היום.
למחרת, בשיעור חשבון, נשאלתי שאלה אך עניתי תשובה שגויה. המורה שלפי הרגשתי ‘לא חיבבה
אותי’ הוציאה אותי מהכיתה על כך ששגיתי כי לטענתה חלמתי ולא הקשבתי להסברה. יצאתי
מהכיתה בבושת פנים וברקע שמעתי את צחקוקי החברות ובראשם את קולה של דינה. בזמן
ששהיתי מחוץ לכיתה, התחלתי לשיר לעצמי ודמיינתי שאני על במה.
במקביל, בחדר המנהלת ישבה המפקחת ושוחחה עימה על כך שהיא מחפשת ילדה ששרה יפה
שתייצג את בית היתומים בתחרות שמתקיימת בעיר. המפקחת ששמעה אותי שרה במסדרון,
בקשה מהמנהלת שאני אהיה מבין הבנות שיגישו מועמדות.
במהלך השבוע, החלו האודישנים.. כשהגיעה תורי הרגשתי טוב עם עצמי ואכן מיד כשסיימתי
לשיר הבוחנת הודיעה שאני עוברת לשלב הבא. כשפרסמו את שמות הבנות שעברו לשלב הבא
גיליתי שיחד איתי התקבלה לא אחרת מדינה. על פניה ראיתי שהיא ממש לא שמחה בשמחתי
ואפילו זרקה לכיווני “ברכות” כמו- ‘הלוואי ולא תתקבלי…’ ‘בכלל לא מתאים לך להתחרות
בתחרות שירה עם קול כמו שלך…’ וכד’.. זה צבט לי בלב אך אני המשכתי להילחם על מקומי
בתחרות.
היום המיוחל הגיע, השלב האחרון של הבחינות – יום ההכרעה.
הבחינות נעשו וכולנו היינו במתח, מתרגשות ומייחלות לעצמן שתבחרנה ..
“ההחלטה תעשה במהלך היום ע”י הצוות וההכרזה על הזוכה תהיה היום בשעה 16:00” כך
הודיעה הבוחנת. במהלך כל הבוקר היה אפשר להרגיש את המתח באוויר.
הזמן עבר והנה הגיע רגע ההכרזה. התקבצנו כולן באולם ולאחר מספר דקות החלה המנהלת
לדבר.. פרגנה לבנות על כישרונותיהן והמשיכה ואמרה: “אך כפי שהנכן יודעות רק אחת תייצג
אותנו בתחרות, והיא— ” שקט שרר באולם, כולן היו דרוכות ומצפות לשמוע את השם שלהן
מושמע ברמקול… ואז המשיכה המנהלת: “והיא— נועה. נאחל לה ברכות והמון הצלחה”
לקח לי מספר שניות לקלוט שזו אני הזוכה. שמעתי ברקע קולות של מחיאות כפיים סוערות..
ותוך כדי מחשבה מהולה בהתרגשות צץ לי בראשי חלומה של אימי.. מיד הבנתי מה רצתה אימי
לומר לי בחלום.
ומיד הסקתי את המסקנה שעל חלומות לא מוותרים למרות כל הקשיים!!!