הפינוי
כתבה: כרמל אלפיה בכיתה ג’
לומדת בבית ספר: שבילי בצוותא
(מפונה מקרית שמונה, בי”ס עוזיאל)
בשמחת תורה התחלתי להרגיש שמשהו מוזר קורה. שמעתי שהמשפחה שלי מדברת על כל מיני דברים מוזרים שלא כל כך הבנתי. במוצאי החג ההורים שלי שמעו הרבה חדשות וזה משהו שאני לא רגילה אליו. לפני השינה אמא אמרה לי שמחר לא נלך לבית הספר ושכנראה ניסע לבקר את דודים שלי בחריש ליום או יומיים. לקחנו מזוודה קטנה עם פיג’מות ונסענו. בימים הראשונים היה כיף כי היינו בחופש עם בני הדודים שלי, רוב היום עשינו יצירות ושיחקנו. לאט לאט התחלתי להרגיש תחושות של פחד כי הבנתי שיש מלחמה ופחדתי על הבית שלי ושמעתי שיש אזעקות וטילים ומחבלים. שבועיים אחרי שהתחילה המלחמה שכרנו דירה בחריש ליד שני הדודים שלי. הגענו לדירה ריקה שלא היה בא כלום. פתאום הגיעה תלמידה של אמא שלי מפעם עם החתן שלה והביאו לנו המון מצרכי מזון וממתקים ומוצרי ניקיון והתחלנו להרגיש קצת בית. דוד שלי הביא עם חבר שלו לעבודה במשאית: ספה ירוקה, כורסא ושולחן לסלון שלנו. חשבתי שנהיה בדירה הזאת בערך חודש. הדירה החדשה היתה בבניין גבוה ואני מאוד התגעגעתי לבית שלי בקרית שמונה שהוא היה בית ענק מהחלומות עם חצר שהיה בה: טרמפולינה, נדנדות, עצי פרי והמון מרחבים. יום אחד ההורים שלי אמרו לי שלא נוכל עדיין לחזור הביתה ולכן נצטרך ללכת למסגרות חינוך בחריש, ממש לא רציתי ללכת לבית ספר חדש שאני לא מכירה בו את המורות ,לא את החברות ולא את המקום. כל הלילה לפני היום הראשון שלי בבית הספר החדש בחריש כמעט לא הצלחתי לישון מרוב התרגשות לחץ ופחד. בנוסף, כל הספרים, התיקים, הכלי כתיבה וכל הציוד שלי שאהבתי היה בקרית שמונה והייתי צריכה להסתדר עם ציוד חדש וזה לא היה לי כיף בכלל. המחנכת ענבר קיבלה אותי בחיבוק גדול ועזרה לי מאוד להכיר חברות חדשות. כבר שנה וכמה חודשים שאני לא בבית הספר שלי והשנה המורה הודיה ושאר המורים עושים מה שיכולים בשביל שארגיש טוב, אבל עדיין אני מתגעגעת לבית הספר שלי בקרית שמונה ואני רוצה להרגיש שוב שייכת ובבית. לפני כמה חודשים מכרו את הדירה שגרנו בה בחריש ושוב עברנו לדירה חדשה ריקה והיינו צריכים לסדר ולנסות להרגיש סוג של בית. כל המלחמה אבא שלי נוסע לעבוד בצפון בעבודה שחשובה למלחמה והרבה לילות הוא לא ישן ולא חוזר הביתה ואני מאוד מתגעגעת אליו. השנה החלטתי שאפילו אם אני לא חוזרת הביתה אני רוצה להשיג שלושה דברים שחשובים לי: להיות טובה באנגלית, ללמוד בלט ולרכוש חברה טובה חדשה. לשמחתי אני מרגישה שאני מתקדמת ושמחה מאוד שמצליחה ולא מוותרת. במלחמה הזאת גיליתי הרבה רגשות שלא הכרתי חלקם נעימים וחלקם פחות. הרגש הכי קשה לי הוא הפחד והרגש הכי נעים הוא הצלחה. אני מתפללת שנחזור הביתה כמה שיותר מהר ושהבית שלנו לא ייהרס ושכל החטופים והחיילים ישובו הביתה בשלום. אני מקווה שלא יקראו לי לעולם יותר מפונה ואחזור להיות ילדה רגילה בבית שלה.
