שמי: איתן קלה
בית ספר נועם חבל יבנה, בני דרום
מנהלת: הגב’ מור עופרי, רכזת עברית: אדוה אליאב
ההרפתקה להר האוורסט
שלום, קוראים לי איתן אני בן 21 והיום רציתי לספר לכם על הרפתקה שקרתה לי לפני כמה שנים.
הכל התחיל לפני ארבע שניםבבית הספר כשלמדתי על הר האוורסט למדנו שהוא ההר הכי גבוה בעולם גם למדנו שמאוד קר שם והרבה אנשים מתים שם מרוב קור וגם צריך מדריך והרבה הכנות.
אחרי שחזרתי מבית הספר סיפרתי לאימי על מה שלמדנו והיא אמרה לי שהמטפלת של סבתא רבא שלי גרה בנפאל הארץ שבה נמצא הר האוורסט אני שמחתי ורציתי ללכת לשאול אותה על ההר וככה התחיל הסיפור שלי.
למחרת ישירות אחרי בית הספר זללתי את האוכל ומיהרתי לסבתא רבא שלי לשאול את מינה (המטפלת של סבתי) על הר האוורסט, מינה העשירה את הידע שלי על ההר שמחתי לדעת עלי ו עוד, גם בבית המשכתי ללמוד על ההר בויקיפדיה ובאנציקלופדיות אחרות, הלכתי לישון וכל הלילה חלמתי על ההר פתאום שמעתי את אימי מעירה אותי ואומרת: “איתני קום אתה מאחר לבית ספר” אני שפשפתי את עיני והתעוררתי פיהקתי פיהוק והתארגנתי לבית הספר, בבית הספר סיפרתי לחברי על חלומותי גם סיפרתי להם שאני מאוד רוצה להעפיל להר האוורסט ולשים דגל ישראל בפסגתו, יום אחד ראיתי בקניון הנחה על טיסה לנפאל ומדריך לטיפוס , אני מאוד שמחתי ורציתי לשאול את אימי אם אני יכול לטוס לנפאל עם חברי הטוב ביותר מיכאל אימי סירבה בתקיפות והיא אמרה לי שבגילי אני לא אמור לטפס על ההר ושזה מאוד מסוכן אני מאוד כעסתי, למחרת סיפרתי למיכאל על ההנחה ואמרתי לו שהמטוס יוצא עוד 4 ימים, הוא אמר לי שאנחנו צריכים לחסוך כסף ולמצוא דרך להתגנב לשדה התעופה.
למחרת אני ומיכאל פתחנו עסק לשטיפת מוכניות, קרצפנו מכוניות במשך יומיים ולבסוף השגנו את הסכום הנדרש 4,000 ש”ח, עכשיו הינו צריכים דרך להתגנב מביתנו, חשבנו שעות על דרך להתגנב מהבית, ולבסוף החלטנו: יום לפני ההתגנבות אני אארוז את הדברים ואחביא מפתח מחוץ לבית כדי שאני אוכל לנעול את הבית כשאני אצא ממנו, אנחנו נקום ב4:00 ונעלה על האוטובוס לשדה התעופה.
למחרת כתבתי לאימי פתק שהלכנו ושהיא לא תדאג, הלכתי לתחנת האוטובוס ומיכאל חיכה לי בתחנה עלינו ביחד לאוטובוס ונסענו להרפתקה שמעולם לא נשכח, לא דיברנו הרבה אבל בליבנו התרגשות גדולה לקראת ההרפתקה.
הגענו לשדה התעופה והמדריך חיכה לנו שם עם כל הקבוצה המתנו שעתיים עברנו את הבדיקות הביטחוניות והגענו למטוס.
נחתנו בנפאל בשלום והמדריך אמר לנו שהיום נתארגן בחדרים שלנו במלון ומחר נתחיל את ההכנות לטיפוס על ההר, הלכנו לחדרנו ואירגנו אותו, אני ומיכאל חשבנו שזאת הזדמנות טובה להתקשר להורים ולהרגיע אותם קצת.
למחרת הלכנו למקום ההכנות ולמדו אותנו על דברים שצריך לעשות בשעת סכנה (מפולות שלגים, בעיה בבלון החמצן…), לימדו אותנו איך ללבוש את החליפה המיוחדת, למדנו במשך יומיים והיינו מוכנים לגמרי, מחר מתחיל הטיפוס על ההר וההתרגשות היתה בעיצומה.
למחרת ברגע האחרון בלי שום הודעה מראש שאלו את כולם אחד אחד מה הגיל שלו וכשהגיעו אלינו אמרו לנו שמותר מגיל 20 ושאנחנו נוכל לטפס רק למרגלות ההר ואנחנו לא זקוקים לחליפות מיוחדת , אחרי ששמענו את הבשורה נפלו פנינו והתאכזבנו מאוד ירדנו מההר אחרי 3 שעות וחזרנו הביתה בבכי תמרורים.
היום, בגיל 21, אני ומיכאל השתחררנו מהצבא ואנחנו מתכננים לטפס על ההר ולהגיע לפסגתו, ולסיים את ההרפתקה.
