בעיירה קטנה במרכז הארץ, חיה לה פעם ילדה בשם מיקה. מיקה הייתה בת 12, עם שיער חום כהה ועיניים ירוקות כמו עלי עץ. היא אהבה לטייל ברחבי העיירה, לחקור את הסביבה ולגלות מקומות חדשים. כל יום לאחר הלימודים, הייתה מיקה עוטפת את עצמה במעיל האהוב עליה, לוקחת את האופניים שלה ופשוט יוצאת לדרך.
יום אחד, בעת שיטוטה בין השדות והעצים, היא גילתה ממש במקרה גבעה גבוהה שלא ראתה לפני כן. על הפסגה שלה עמד עץ אלון גדול ומרשים. מיקה חנתה את האופניים שלה והחלה לטפס על הגבעה. כל צעד היה קשה, אבל הסקרנות שלה דרבנה אותה להמשיך.
כשהיא הגיעה לפסגה, הופיעה לפני מיקה מראה מרהיב של העמק שמתחתיה. השדות הירוקים, בתי העיירה הקטנה והנהר הזורם המהם בפינה – הכול היה כל כך יפה! אבל מה שמשך את תשומת הלב שלה במיוחד היה חפץ מוזר שבלט בין העצים. מיקה התקרבה בסקרנות וראתה שמדובר בקופסה ישנה, עשויה מעץ, עם חריתות מסתוריות על גבה.
היא פתחה בעדינות את הקופסה ומצאה בתוכה מפת אוצר. המפה הייתה מעוטרת בציורים של חיות, הרים ונהרות, ובמרכזה היה “X” גדול. מיקה לא יכלה להאמין למזלה! מה אם המפה הזו אכן מובילה לאוצר? היא החליטה שלא תוכל להחמיץ את ההזדמנות הזו.
עם המפה ביד, מיקה חזרה הביתה, מתוחה ונרגשת. היא תכננה את המסלול שלה, ולקחה איתה כמה דברים בסיסיים כמו מים,סנדוויץ’ ונייר לקשקש בו את המחשבות שלה. למחרת בבוקר היא יצאה לדרך.
המפה הובילה אותה דרך שבילים מוכרים ופחות מוכרים. היא חצתה גשרים קטנים, טיפסה על הרים והצליחה למצוא את הדרך בזכות האותות המוזרים על המפה. ככל שהיא התקדמה, הרגשה של חוויה בלתי נשכחת מילאה את ליבה.
לבסוף, אחרי שעות של טיול, מיקה הגיעה למקום שסומן ב-X. זה היה ליד פלג מים קטן, מוקף בעצים גבוהים. היא חיפשה ביסודיות, עד שלפתע היא חשה בנקישה מתחת לאבן גדולה. מיקה הסירה את האבן וגילתה קופסה נוספת, הפעם עשויה ממתכת.
מיקה פותחת את הקופסה ומגלה בתוכה תכשיטים ישנים, מטבעות ושאר דברים יקרים. היא לא יכלה להאמין למראה עיניה! אבל במקום לשמור את האוצר לעצמה, מיקה חשבה על כל הילדים בעיירה שזקוקים לדברים חדשים. היא החליטה לקחת את האוצר הביתה, לספר להורים שלה על מה שמצאה, ולארגן יום חגיגי שבו כל הילדים ייהנו מהאוצר שלה.
מאותו יום, מיקה לא רק שהפכה לגיבורה בעיירה, אלא גם למופת של נדיבות וחברות. היא הבינה שהאוצר האמיתי הוא לא מה שיש לך, אלא מה שאתה מוכן לחלוק עם אחרים.
