האחים
הסיפור מתחיל בשני אחים שהיו בבית הספר. הם היו “האחים הטובים” בבית הספר. יום אחד הגיעה מורה חדשה! שני האחים ישבו בכיתה, לאחד קוראים יונתן ולשני דניאל ולמורה קוראים שירה. שירה המורה לאומנות אמרה ליונתן: “אתה ממש טוב בציור! ודניאל… לא כל כך”. שירה שאלה את יונתן: “מי לימד אותך לצייר כל כך יפה?” אז יונתן אמר: “אמא שלי”! מאותו היום, שירה לא הפסיקה לדבר על יונתן (איזה ילד מוכשר יואוו).
יונתן ודניאל חזרו הביתה ושירה התקשרה לאמא שלהם- מיכל. בשיחה המורה שירה אמרה למיכל: “איזה ילד טוב יש לך, הוא מצייר יפה מאוד” ומיכל אמרה: “תודה, נכון הוא באמת מוכשר, גם דניאל מצייר יפה”. שירה אמרה: “ממ… הוא מצייר די יפה, אבל אני אלמד אותו!” ומיכל אמרה: “ברור למה את כאן את המורה חחח”. שירה צחקה: “נכון חחח”.
אמא הסבירה ליונתן ודניאל שבכל אחד יש משהו מיוחד וכישרון שונה וזה מה שהופך אותנו לשונים ומיוחדים. יונתן אמר לאמא: “נכון אמא, לדניאל יש כישרון בכתיבה”. בארוחת הערב ישבו כל המשפחה, אבא, אמא, יונתן ודניאל ואמרו במה כל אחד מהם מצטיין. מאותו היום יודעים האחים לפרגן אחד לשני ולכל אדם אחר ולראות את הדברים הטובים שבכל אחד.
הסוף.
