היה היה ילד שקראו לו חיים. חיים היה רגיש לאגוזים ברמה מסכנת חיים.
חיים הוא ילד רגיל, אבל לפעמים בגלל האלרגיה, יש דברים שהוא לא עשה. למשל, הוא לא יכל לעזור לאמא ללכת לסופר אפילו יש ילדים שלא אהבו אותו בגלל האלרגיה שלו כי הם לא יכלו לאכול בסביבתו מאכלים המכילים אגוזים.
המורים והמורות נסו לעזור כמה שיותר ולהגיד לחברים להפסיק להציק לו אבל החברים המשיכו והמשיכו עד שאם היו רואים אותו היו מתעלמים ממנו. חיים סיפר להורים על כך וההורים שלו דיברו עם המנהל שניסה גם הוא לטפל בהצקות. אבל החברים בכיתה, לא ממש היו חברים נחמדים. הם קראו לו בשמות וצחקו עליו.
המנהל ניסה למצוא פתרון והוא מצא פתרון יצירתי. בבית הספר היו עוד כמה תלמידים אלרגיים ברמה מסכנת חיים, המנהל החליט לעשות טיול לכל ילדי בית הספר האלרגיים בשביל לתת הזדמנות לילדים לשתף אחד את השני בהתמודדויות ופתרונות הקשורים לאלרגיות שלהם .
חיים כל כך שמח! בטיול הוא דיבר עם הילדים ושיתף אותם במה שעובר עליו ושיש ילדים בכיתה שמתרחקים ממנו. חיים הבין שהוא לא היחיד האלרגי בבית הספר וגם שאר הילדים בטיול נתנו לו כוח להתמודד עם הקושי שמגיע עם האלרגיות בסביבה של בית הספר.
כשחיים חזר מהטיול הוא העביר לכיתה יצירה ושיעור שמסביר על האלרגיה כדי שהילדים יבינו יותר. ילדי הכיתה ביקשו מחיים סליחה על ההתנהגות שלהם והבינו שגם אם האלרגיה מגבילה את הכיתה לפעמים באוכל שמותר להביא לכיתה או בשמירה על ניקיון הידיים במרחב הכיתה, זה בעיקר כדי לשמור על הבריאות של חבר שלהם שרוצה ללמוד ולשחק איתם. חיים שמח שמחה גדולה.
מוסר השכל: צריך להתנהג לכל בן אדם טוב, גם אם יש לו מגבלה מסוימת. וזה יוסיף אור לעולם.
