ביום קריר אבל נעים, התעוררה סומי בביתה הענק, בעל שבע הקומות. היא זימנה לעצמה ארוחת בוקר קטנה ועפה לקומה התחתונה בבית. למטה, ישבו חמשת מנהיגי הסמולור על הספה הכסופה והגדולה שבביתה יחד עם העוזרות של סומי. סומי הופתעה, ושאלה “מה אתם עושים פה?” “באנו לדבר איתך.” ענתה סיימילי. סיימילי הייתה אישה יפה מאוד. היא הייתה גבוהה ורזה, עם עיינים בצבע כחול ים ושיער שחור גלי שהגיע עד המותניים. “על מה?” שאלה סומי המסוקרנת. “בגלל שאת מזמנת, מחריפה, מתעתקת, ושולטת ביסודות הטבע, נבחרת להתמודד מול אחד עשר ילדים בתחרות השנתית של סולמיפארו.” ענה קנרטו “התחרות השנתית של סולמיפארו היא תחרות שמתקיימת כל שנה וכל פעם יש נושא אחר.” “מה הנושא הפעם?” שאלה סומי. “כמה דברים יכולים לעשות עם הכוחות.” ענה קנרטו. סומי ידעה שהיא יכולה לעשות הרבה דברים בכוחות שלה. “רוצה להשתתף?” שאלה עמילה, מנהיגה נוספת. “ברור!” ענתה סומי והוסיפה, “מתי התחרות?” “מחר בשעה אחת האימונים מתחילים. נבוא לקחת אותך.” ענתה עמילה. “מעולה.” אמרה סומי. “להתראות! נפגש מחר!” אמרה וליוותה את אורחיה החוצה.
יום למחרת, בשעה אחת, סומי שמעה צלצול בפעמון. היא פתחה את הדלת וראתה את חמשת המנהיגים של סולמיפארו. “שלום!” אמרה עמילה. עמילה הייתה מנהיגה חייכנית ושמחה. היה לה שיער חום מתולתל ולחיים ורדרדות. סומי אהבה אותה מאוד. “בואי, היכנסי.” אמר לה קנרטו. סומי נכנסה לדבר היחיד שהיה שם: כרכרה כסופה רתומה לחמישה חדי-קרן לבנים ולכל אחד הייתה רעמה וזנב בצבע-מנצנץ שונה. כל המנהיגים נכנסו לכרכרה והם התחילו לזוז. אחרי רבע שעה מרגשת של נסיעה עם המנהיגים, הם הגיעו לבית ענק, מצופה אבני-חן בשלל צבעים. “מה זה המקום הזה?” שאלה סומי, מוקסמת. “זה האולם שבו מתקיימות כל התחרויות.” השיבה סיימילי, והמשיכה, “את רוצה להיכנס?” “ברור!” אמרה סומי, והם נכנסו. בפנים היה מסדרון שנראה אין-סופי והיה בו מלא דלתות. “את בחדר שבעים וחמש” אמר מנפיאר, מנהיג נוסף. בחדר הייתה אישה שסומי לא הכירה. “שלום! את בטח סומי. אני פלין, ואני אעזור לך להתאמן בשבוע הקרוב בגלל שיש לי כוחות בדיוק כמו שלך.” אמרה פלין.
כל השבוע עסקו סומי ופלין באימונים. סומי גם ישנה שם כדי שתוכל להמשיך מוקדם בבוקר להתאמן. אחרי שבוע, סומי הרגישה מותשת, אבל מוכנה. בתחרות, סומי הקשיבה למי שלפניה בסקרנות וציפייה. היה ילד שגרם לכובע לרקוד, בגלל שהיה מהפנט, והייתה ילדה שאמרה שאחד הילדים רוצה לאכול עכשיו אוכמניות, בגלל שיכלה לקרוא מחשבות. כשהגיע תורה של סומי, היא גרמה לאש להמיס מכל פלסטיק שבתוכו היה מים, את המים היא הפכה לענן, היא הזיזה את הענן בעזרת רוח אל מעל עציץ שהיא זימנה, גרמה לצמח לגדול לפרח ענק, ולבסוף התעתקה לקדמת הבמה והרחיפה את העציץ לקהל.
אחרי שכל המתחרים הציגו את הכוחות שלהם, השופטים, שהיו המנהיגים, אמרו אחרי התייעצות קצרה “והמנצח או המנצחת הם…” ברגע זה סומי התעוררה לקולה של אימה שאמרה “סומי, חמודה, קומי! יש בית-ספר היום!” “אני באה אמא!” ענתה סומי וחשבה לעצמה בבלבול, כל זה היה חלום? פתאום נשמעה דפיקה בדלת. “סומי, את יכולה לפתוח את הדלת בבקשה?” שאלה אימה של סומי. “כן, אמא.” ענתה סומי ופתחה את הדלת. בחוץ, גילתה סומי את… “סיימילי? עמילה? קנרטו? מנפיאר? יילי? מה אתם עושים פה?” שאלה סומי את חמשת המנהיגים. “מזל טוב! סומי, זכית!” אמרה יילי והיגישה לסומי גביע זהב גדול. “מה קורה פה? אמרה סומי, אבל המנהיגים כבר נעלמו בענן כסוף.
