להפוך חמוץ למתוק

היי, שמי הוא כרמל אני חפצה לספר לכם על חופשתי . זה התחיל כך נסענו לכפר בזמן הנסיעה חשתי בשעמום ” אבא השעמום  גובר עלי”. כך אמרתי לאבי ברוגז. השיב אבי ”כרמל אני מבין את רגשותייך אך  זכרי אפשר להפוך חמוץ למתוק רק חשבי כיצד לעשות זאת”. לאחר מספר דקות של התבוננות בנוף חשתי שאני מאבדת את הסבלנות. וצעקתי ברוגז ”לחכות בסבלנות זה מרגיז ומטופש איני יכולה יותר”. אבא כהרגלו הרגיע ואמר ”יקירתי זכרי מה אמרתי”. כשנזכרתי בדבריו ניסיתי למצוא לי שעשוע אך ללא הצלחה. חשתי אכזבה גדולה על כך שאיני עצמאית ואיני מצליחה למצוא תעסוקה לבדי. כאשר ראה אותי אבי מיד ניסה לנחמני ”תראי כאשר הייתי בערך בגילך, גם אני חשתי מאוכזב משום שכל משפחתי ידעה כיצד למצוא שעשוע בנסיעות, זה גם  הרגיז אותי במיוחד. אך זכרתי תמיד איך אפשר להפוך חמוץ למתוק. זכרתי שיש לי את הכוחות להמשיך ולנסות להבין מה ישעשע אותי. מאז אני הולך עם משפט זה”.
מאז שאבי סיפר לי על כך התחלתי להפוך חמוץ למתוק. כלומר הפכתי את הנסיעה המשעממת לנסיעה  מלאת עניין. שיחקנו כל מיני משחקים, זה היה דווקא מאוד נחמד ואז הבנתי את פשר המשפט שאבי אמר לי. שיחקנו ”ארץ עיר” ו”אני רואה בעיני הקטנה”. כעבור כחצי שעה כאשר סיימנו לשחק, התחלתי לבהות בחלוני. ואז ראיתי ניידת משטרה ממהרת. נמלאתי סקרנות ועניין, רציתי להמשיך ולעקוב אחריה ולראות לאן היא נוסעת. ”אבא, הבט בחלון” קראתי. אבא הביט בחלון ואמר לי לא להסתכל לשם.
”מדוע?” שאלתי  ”מפני שתאונה עלולה להפחידך”. אז ניסיתי שוב להפוך חמוץ למתוק וחשבתי לעצמי ”אבא רוצה בטובתי”. לאחר 10 דקות נרדמתי וחלמתי על תאונת דרכים שהייתה לנו. הייתי מאד מפוחדת בתאונה. אבא התנגש ברכב שלפניו. והתוצאה הייתה שנפצענו כולנו. מרב פחד ואימה התעוררתי וצרחתי ”אההההההה”! אבא נעץ בי מבט מודאג ושאל ”כרמל מה  קרה?” השבתי ”חלמתי שהייתה לנו תאונה”. 
 “החלום בוודאי הפחיד אותך מאוד” ענה לי אבי, “נסי לראות כיצד את הופכת  חמוץ למתוק”. ואז נפל לי האסימון ”להפוך חמוץ למתוק”. הבנתי מה אבי ניסה ללמד אותי. בשאר הנסיעה כשאחי הקיץ משנתו סיפרתי לו על חלומי. אחי זרח מעניין והשתוקק לשמוע עוד ועוד. אז סוף סוף מצאתי תעסוקה שתעסיק אותי לאורך זמן ארוך  פתחתי בסיפור ההמשך שהמצאתי ”האמבולנס”. המשכתי בסיפורי המותח, ”הסוף”. כך אמרתי, בעוד אחי נותר עם פה פעור לרווחה. שמחתי שהצלחתי להפוך חמוץ למתוק.
 כעבור זמן מה, בתום הנסיעה, שאל אותי אבי ”נו, כרמל לחכות זה מרגיז ומטופש?”
“לא!” עניתי. זה דווקא ממש נחמד. מאותו היום אני  עושה את מרבית ההשתדלות כדי לחכות בסבלנות.
ומה עם אחי? אתם בוודאי שואלים. אחי נותר עדיין המום ופיו פעור וכולו נדהם מהסיפור שהמצאתי עבורו.  וכפי שנאמר סוף טוב הכול טוב.