היו היה ילדה קטנה ושמה נועה. נועה חשבה שאף אחד לא אוהב אותה ושאפילו שונאים אותה. היא היתה כל כך עצובה. כל יום היתה הולכת לבית הספר, וכל יום היתה אומרת בלבה “כרגיל אף אחד לא מדברת איתי או אפילו מתקרבת אלי – כלום”. כך, כל יום היתה חוזרת הביתה עצובה ולא אומרת מילה.
עד שיום אחד ילדה בשם הילה התקרבה אליה ושאלה אותה “האם את רוצה לשחק איתי חיי שרה?”
נועה אמרה “בשמחה!” ונגבה את דמעותיה בידיה. שאלה אותה הילה “למה את בוכה?”, ונועה ענתה “פשוט אף אחת לא פנתה אלי בזמן האחרון “.
וכך היה שכל יום מישהי אחרת פנתה אליה, ונועה היתה חוזרת הביתה ממש, אבל ממש, שמחה.
אמה שאלה אותה “מה קרה שכל יום את חזרת הביתה מיואשת ולא אומרת מילה ובזמן האחרון את חוזרת הביתה ממש שמחה ועם מלא אנרגיות, מה קרה? נועה ענתה “פשוט עברתי יום נפלא”. אבל יום אחד נועה לא הרגישה
טוב אז נשארה כמה ימים בבית. שבוע אחרי זה כשנועה נחה על מיטתה צפו על השידה של נועה משקפיים ורודות. כשנועה התעוררה וראתה את המשקפיים היא לא ידעה של מי הן, אבל אז ראתה פתק ועליו כתוב “שלום נועה אנחנו אוהבות אותך מכל הלב, רפואה שלמה כיתה ג4, ביי ביי!”. נועה כל כך התרגשה שמה את המכתב על הלב וקראה “יש לי חברות כל כך טובות “.
אולם נועה עדיין היתה עצובה כי לא באמת היתה לה חברה קבועה. 3 ימים אחר כך כשחזרה לבית הספר ילדה בשם טליה התקרבה אליה ושאלה אותה אם היא רוצה להיות חברה שלה . ואז נועה ידעה שהיא החברה המדהימה בשבילה
הן נהיו החברות הכי טובות לנצח
סוף!!!! תודה רבה! מקווה שאצליח!
