זאת היתה שעת לילה מאוחרת. נעמה, כמו תמיד, קראה את אחד מספריה של הסופרת האהובה עליה-“לינדה אלברט”.
נעמה היא ילדה שקטה, אין לה הרבה חברות רק את סופי, הן מכירות מאז שהן זוכרות את עצמן. סופי היא ההפך הגמור מנעמה, כולם אוהבים אותה “היא סופר מגניבה!” ככה כולם אומרים, אבל היא גם נחמדה ונדיבה. נעמה התעייפה מלקרוא, היא חיבקה את לילי, בובת ארנבת שהיא קיבלה כשהיתה בת שנתיים מאמא שלה ומאז היא לא יכולה לישון בלעדייה, היא חיבקה אותה חזק ונרדמה. מחר, זה היום האחרון שלה לפני החופש הגדול, היא וסופי תכננו לטוס לחופשה בהווי עם ההורים שלהן והן מתרגשות בטירוף!
הגיע יום למחרת, נעמה וסופי עלו על הטיסה וכעבור כמה שעות הגיעו כבר למלון. סופי הציעה לנעמה לבוא לבדוק את השטח ולראות עם יש איזה מקום שהן יוכלו לשחק בו. נעמה הסכימה והן רצו במדרגות לקומה 2, הלכו עוד קצת וירדו לקומה 1. פתאום, הן שמעו רעש מאחד החדרים. “מה זה?” שאלה סופי. “אני לא יודעת, אבל בואי נבדוק את זה מחר. מפחיד לשוטט כאן בלילה” השיבה נעמה. “טוב, צודקת, באמת התחיל להחשיך” הסכימה סופי.
למחרת, הן ירדו לבדוק מה היו הקולות שהן שמעו. הקולות נשמעו קצת כמו מוזיקה, מן קולות נבל עדינים. סופי פתחה את הדלת שממנה נשמעו הקולות. למזלה היא לא היתה נעולה. החדר שנכנסו אליו היה קטן ואפרורי. לא היה בו כלום חוץ משידה אחת לבנה שעליה הונחה שרשרת עם תליון של כוכב. התליון זהר באור עדין שממנו בקעה המוזיקה. סופי היתה הראשונה שהתעשתה. “מה זה?” שאלה ולקחה את התיליון בידיה. נעמה שהיתה המומה לחלוטין לא ענתה. “נעמה!” אמרה סופי וניערה אותה. נעמה נשמה נשימה עמוקה והחלה לספר: “יש בדיוק אותו תליון על הקולר של לילי” היא אמרה בקול מלא פחד והיסוס. “בואי נביא את זה לחדר שלנו” הציעה סופי. “אבל אולי זה מסוכן?” השיבה נעמה כנגדה. “מה שרשרת יכולה לעשות לנו?” אמרה סופי קצת בזלזול. “טוב” נכנעה נעמה. הן עלו לחדרן כשהשרשרת בכיסה של סופי.
***
“נעמה, נעמה! תתעוררי כבר!” קראה סופי. סופי התעוררה כי ראתה אור חזק מכיוון המדף שעליו הניחה את השרשרת. “מה?” אמרה נעמה בקול ישנוני למדי. “מה השעה?” “תסתכלי בעצמך”. “השעה 2:00 בלילה” השיבה סופי. נעמה פקחה את עיניה וברגע שזה קרה היא ראתה את האור. נעמה כהרגלה, לקחה איתה את לילי וככל שהתקרבה כך גבר האור. “אני חושבת שזה קשור ללילי” הרהרה סופי. נעמה התקרבה לשרשרת כל כך עד שנגעה בה. ברגע שהיא ולילי נגעו בתליון- הכל קרה מהר מאוד. אור חזק ומסנוור הפציע ואז התליון החל להסתובב מהר מאוד ו… “בום!”. הכל הפסיק בבת אחת והתליון נפתח. בתוכו התגלתה גולה קטנה.
“מה זה?” שאלה סופי ולקחה את הגולה בידיה. “אני חושבת שאסור לגעת בזה” אמרה נעמה. “צודקת, אם החביאו את זה כל כך טוב אנחנו צריכות להשמיד את זה תכף ומיד” הסכימה סופי. כל אחר הצהריים הן ניסו לשבור את הגולה, אבל… הן לא הצליחו. הן ניסו כל רעיון אפשרי ולא הצליחו. לעומת זאת, נעמה, שהיתה שקטה רוב הזמן, אמרה את המשפט הכי טוב בעולם “יש לי רעיון”. “נו, מה הרעיון?” סופי ספק שאלה ספק התחננה. “עם כל זה קרה בזכות לילי, אולי לילי צריכה להשמיד את זה” אמרה נעמה. הן ניסו להצמיד את התליון שעל לילי לגולה. הגולה מיד התנפצה ונעלמה!.
נעמה וסופי החזיקו ידיים ו- “בום!” התליון שנפתח, נסגר. סופי לקחה את אחד מספריה של נעמה וקרעה ממנו דף אחד. בזמן אחר, נעמה היתה כועסת על סופי ונוזפת בה, אבל עכשיו היא היתה המומה ומיואשת מכדיי להעיר לה. סופי התקרבה חזרה לנעמה ולפתה את ידה ושוב… “בום!” הספר היה כחדש.
***
ומאז, כל פעם שחברות או סתם אנשים שפנו אליהם שמשהו שהם עבדו עליו נשבר, הן היו שם כדי לעזור לו לתקן.
