גילי הייתה ילדה בכיתה ד’ שלא היו לה חברות בבית הספר. אף אחת לא דיברה איתה בהפסקות, ואף אחת לא הסכימה לשתף אותה במשחקים. גילי הרגישה לבד.
בהפסקה אחת היא ישבה על הספסל בפינה של החצר, ופתאום ניגשה אליה ילדה מכיתה ה’ ושאלה: “מה קרה, גילי?”
גילי השפילה מבט ואמרה, “אני לא כל כך רוצה לדבר על זה.”
הילדה חייכה ואמרה: “זה בסדר, את לא חייבת. אבל אם תרצי, אני כאן. קוראים לי נויה.”
כמה ימים לאחר מכן, גילי אזרה אומץ, ניגשה לנויה וסיפרה לה: “אין לי חברות. אף אחת לא רוצה לשחק איתי.”
נויה שאלה, “למה את חושבת שזה ככה?”
“אני לא יודעת,” ענתה גילי.
“את בטוחה? אולי קרה משהו?” שאלה נויה בעדינות.
גילי חזרה הביתה באותו יום ולא הפסיקה לחשוב על מה שנויה אמרה. בערב, כשהייתה במיטה, ההורים שלה נכנסו לחדרה ושאלו: “גילי, קרה משהו? את חוזרת כל יום עצובה מבית הספר.”
“לא,” ענתה גילי. “סתם, המורה נותנת הרבה שיעורים.”
“אם יש משהו אחר שמציק לך,” אמרה אמא, “תדעי שאנחנו כאן בשבילך.”
“אני בסדר,” ענתה גילי בשקט.
אבל כשהלכה לישון, המילים של נויה המשיכו להדהד בראשה. ואז היא נזכרה: בתחילת השנה, כשהייתה חדשה בבית הספר ולא ידעה איך להתחבר לילדות, היא גנבה להן ממתקים מהתיקים. הוריה גילו זאת אז והסבירו לה שזה לא בסדר: “אם תגנבי, אף אחת לא תרצה להיות חברה שלך. במקום זה, תבקשי להיות חלק מהקבוצה.”
למחרת, גילי החליטה להתנצל. היא נכנסה לכיתה עם חיוך וניסתה לומר “שלום” לכמה בנות, אבל הן לא ענו לה. בהפסקה היא ניגשה אליהן שוב ושאלה אם אפשר לשחק איתן, אך הן התעלמו ממנה. גילי חשה עצב עמוק ושיתפה את נויה בכל מה שקרה.
נויה הקשיבה ואז הציעה רעיון: “אולי תכתבי מכתב התנצלות לכל הכיתה, ותקראי אותו בהפסקה במיקרופון של בית הספר? זה יראה לכולן שאת באמת מתחרטת.”
גילי היססה, אבל נויה חיזקה אותה: “אני אהיה לצידך.”
בהפסקה הבאה, גילי עמדה מול המיקרופון והקריאה בקול רועד:
“אני רוצה לבקש סליחה מכולכן. בתחילת השנה עשיתי טעות וגנבתי ממתקים. זה היה לא בסדר ואני מתחרטת מאוד. לא ידעתי איך לבקש להיות חברה שלכן, ובגלל זה עשיתי משהו שלא הייתי צריכה לעשות. אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב, ואני אשמח אם תסלחו לי.”
הייתה דממה. ואז אחת הילדות ניגשה אליה ואמרה: “אני סולחת.” אחרי רגע, ילדות נוספות הצטרפו, ובסוף ההפסקה גילי שיחקה איתן בפעם הראשונה מזה חודשים.
מאותו יום, גילי הרגישה אחרת לגמרי. היא למדה שלפעמים, כדי לתקן, צריך אומץ לבקש סליחה.
