הקדמה:
החששות ותחושות הפחד מלווים אותי קצת יותר משנה, מזל שיש ספרי קריאה אותם אני קוראת ומדמיינת עולם אחר.
הסיפורים גורמים לי להרגיש יותר בטוח, בסביבה טובה ונעימה
אפילו התחלתי לכתוב בעצמי.
מנוחה פוקס היא הסופרת האהובה עליי
קראתי כמעט את כל הסדרות שלה, “הרפתקאות של דוד אפרים”, “לכל ילד יש סיפור”, בית יש רק אחד” והאהוב עליי במיוחד הוא “אביגיל בת חיל”
כל הזמן אני מחכה ליום רביעי לשיעור האחרון בו המורה קוראת לנו לגשת לספריה כדי להחליף ספר.
הילדה אביגיל היא גיבורת הסיפור בכל ספר היא מלמדת אותי משהו חדש,
יש לה כל מיני תכונות טובות שהייתי מאוד רוצה שיהיו גם לי.
היא אמיצה כל כך, בסיפור אחד היא התאמצה למצוא אדם שיעזור לה לחלץ אפרוח שנתקע בשיחים, בסיפור אחר היא התגברה על ייצר הרע שניסה לשלוט עליה כשהייתה בכיתה במהלך השיעור וכמה חברות רצו להחרים חברה אחרת מהכיתה ודיברו עליה לא יפה.
אביגיל מיד עצרה את ההתלחשויות בין החברות וקירבה את הילדה המנודה.
יש עוד כל כך הרבה דברים שאביגיל עושה והם גורמים לי לחשוב על דרך ההתנהלות שלי ביום יום בכיתה עם החברות וגם אחר הצהריים בבית.
אחרי שסיימתי את הספר האחרון בסדרה חשבתי לעצמי שגם אני רוצה לכתוב סיפור דומה אבל שונה מכל הסיפורים שקראתי.
חשבתי לכתוב על התקופה שאנחנו עוברים כעם
על חוסר האחדות בעם, שיש בינינו פילוג- איזושהי הפרדה מכוערת בעם.
דתיים מול חילוניים, ספרדים מול אשכנזים, הריבים האלו גרמו לפרוץ המלחמה. הערבים ראו שאנחנו חלשים והדעות שלנו שונות אחת מהשנייה והם ניצלו את המצב שלנו וכל הזמן ניסו להציק לנו.
לא אשכח את בוקר יום שמחת תורה, בה קמתי לקולות האזעקה לא הבנתי מה קורה ונבהלתי מאוד.
לא שמענו כלום כי זה היה חג, לא יכולנו להדליק רדיו או טלוויזיה כדי להתעדכן במה שקורה בחדשות.
האזעקות לא פסקו וכבר התחילה אצלי חרדה…
חרדה אצלי מתבטאת בכינוס בתוך עצמי, אני יושבת בחדר שלי מתחת לשמיכה ומתפללת לה’ שיושיע אותנו, אומרת בלב- “די לכל הצרות והמריבות בתוך העם שלנו”.
מאותו יום התבגרתי ולקחתי אחריות על הסביבה הקרובה אליי, אני דואגת מאוד לאחים שלי
ובמיוחד לאח הקטן שלי, משחקת אתו ומנסה להעביר לו שמחה ונחת ולא להיות בלחץ שגם החרדה שלי לא תגיע אליו.
המלחמה עדיין נמשכת והרבה חיילים ואזרחים נפגעים ומתים כתוצאה מכל ההפגזות, זה מעורר בי תחושות קשות ושוב הפחד תוקף אותי
דרך הכתיבה אני מרגישה שאני יכולה לדבר על תחושות החשש שלי ועל חששות שחוזרות אליי כל פעם שאני שומעת שיש פיגוע או שחייל נפגע
היום אנחנו כבר שנה וקצת אחרי אותו יום, אני עדיין קצת דואגת אבל הדאגות שלי קצת שונות היום הדאגות שלי הם על החיילים, על שלום החטופים וכמובן שאני אף פעם לא שוכחת להתפלל להשבתם במהרה ביחד עם הגאולה. אמן!
