שמי הלן ואני רוצה לכם סיפור שהוא קצת אמיתי וקצת דמיוני. לפני כשנתיים בבית הספר:” פרס נובל” , בית ספר בראשון לציון למדה ילדה בשם מיכל, מיכל מאוד אהבה את בית ספרה אבל נאלצה לעזוב את בית ספרה משום שהוא היה מאוד יקר , התשלומים מעבר ללימודים היו ממש גבוהים ואביה לא יכל לעמוד בתשלומים אז אביה של מיכל נאלץ להעביר את מיכל לבית הספר ” אשלים”. כשאביה של מיכל אמר לה שהיא תעבור לבית ספר חדש, מיכל בכתה מכיוון שלא רצתה לאבד את חברותיה הקרובות לה. הגיע חופש הגדול ומיכל במשך חודשיים לא יצאה מביתה! לא יכלה להנות מכלום, כל הזמן רק דאגה מה יהיה בבית ספרה החדש. הגיע היום הראשון לשנת הלימודים בבית ספרה החדש של מיכל אך למיכל לא היה חשק לקום אבל היא הייתה חייבת, מיכל איחרה בכעשרים דקות , המורה עידית , המורה הותיקה של כיתתנו, סלחה לה מכיוון שזה היום הראשון שלה בבית הספר, לאחר מכן הגיע רום, רום גם איחר והמורה כעסה עליו ואז אחד התלמידים בשם רועי, שהיה חבר מאוד טוב של רום, קפץ ואמר:” בגלל שהיא חדשה את מוותרת לה?” המורה עידית מאוד כעסה על רועי ושלחה אותו לחדר המנהלת, רועי כעס מאוד ויצא מהכיתה בעצבים. מיכל הרגישה אשמה, מיכל לא כל כך אהבה את בית ספרה החדש ובמשך חודשיים אף אחד לא דיבר איתה. מכיוון שרועי ורום לא אהבו את מיכל, אז הם ארגנו חרם עליה. הם לא יכלו לשכוח את ההשפלה שספגו עם היום הראשון ללימודים. אחרי חודשיים שלמים שמיכל הייתה לבד המורה עידית דיברה עם מיכל ושאלה: “למה את לבד”? מיכל סיפרה למורה עידית על החרם שעושים עלייה רום ורועי, המורה עידית מאוד כעסה. ודיברה עם רום ורועי, רועי ורום היו חוצפנים ולא הקשיבו למורה והמשיכו את החרם, החרם נמשך במשך ארבעה חודשים, ארבעה חודשים שמיכל בוכה כל יום ואז באחד הימים אזרה אומץ אחת הבנות , בשם אגם באה ששאלה את מיכל : ” מיכל, את רוצה לעשות את העבודה בתנ”ך ביחד”? ,” אני?!” נדהמה מיכל, את לא מפחדת מרום ורועי? למה שאני אפחד מהעכברים האלה שאלה אגם. מיכל צחקה אבל אז הן הבחינו ברום ורועי ,הן הבינו שרום ורועי שמעו הכל ! רום ורועי בואו לעברם, רום בא ואמר לאגם: “באיזו רשות את מדברת איתה? “, “אני יכולה לדבר עם מי שבא לי” ענתה אגם “ואני לא צריכה רשות מעכבר!” רועי הגיב ואמר: “מכיוון שדיברת עם מיכל את גם מוחרמת!” המורה עידית ששמעה הכל מאוד כעסה על רום ורועי אבל זה פשוט לא עזר, החרם נמשך עוד יותר זמן! ונהיה יותר ויותר גרוע . לאחר חמישה חודשים מתחילת הנשנה , ואני באמת לא יודעת למה, רום הרגיש רע עם עצמו שעשה חרם על אגם ומיכל ואפילו התחיל לחבב אותן. ביום שישי רום בא אל רועי ואמר לו: “רועי אולי נפסיק עם החרם על מיכל ואגם?” , למה? שאל רועי, “כי אני מרגיש רע עם זה ואני כל הזמן חושב על זה” אמר רום. צודק אמר רועי לרום, בוא נכתוב להם מכתב התנצלות אמר רום וגם נעשה ערב גיבוש של כל הכיתה, “רעיון ממש טוב!” אמר רום, באותו הערב כל הכיתה הגיעה לבית של רום כולל אגם ומיכל ועשו ערב מגבש .ומאז אף ילד לא עשה חרם על אחד השני! ואפילו קיבלו מהמנהלת את תואר הכיתה מצטיינת.
המסר שאני רוצה להעביר לכולנו שחשוב לדואג לכולם ולא להשאיר אף אחד מאוחר ותמיד להתעניין אחד בשני.
