בס”ד
המסע להחזרת החטופים
יום אחד החלטתי שזהו, נמאס לי!!!
אני הולכת להחזיר את החטופים!
וזה מה שהיה!
קמתי וגייסתי עזרה נוספת. כל משפחות החטופים הצטרפו אליי ויצאנו לדרך.
המסע היה ארוך מאוד ונמשך כשבוע. המסע היה קשה ולכולנו הייתה תקווה גדולה ושמחה שבסיום המסע נשוב עם החטופים. אבל למרות הקשיים, לא עצרנו ולא ויתרנו.
כל אחד אמר לעצמו ודמיין “היום אנחנו חוזרים עם החטופים”. בסוף הדרך הקשה, הגענו לגבול עזה ופגשנו בחיילים שאמרו לנו: “התרחקו מהגבול, זה מסוכן!!”.
אמרנו להם:” לא אכפת לנו! אנחנו חוזרים הביתה עם החטופים!!”.
“אני רוצה את הבן שלי הביתה בחזרה!” צעקה ובכתה אחת האימהות.
“הבן שלי נמצא מאות ימים בעזה. הבן שלי נתון בפחד ומחכה שנחזיר אותו הביתה”, הוסיף אחד האבות.
“החטופים סובלים מתחושות איום, רעב ממושך וצמא. חייבים להשיבם בשלום”, נשמעו קריאות כאב נוספות.
אחרי שכנועים רבים, החיילים הסכימו שניכנס לעזה ובאו לעזרתנו.
נכנסנו לחאן יונס ומצאנו מנהרה חשוכה וחמה מאוד עם ריח רע וחשנו מחנק.. . למזלינו, הצטיידנו בפנסים שהאירו לנו את המנהרה. כל החיילים היו עם נשקים מוכנים וצעדו ראשונים.
כולנו לבשנו אפודי מגן מחשש ליריות שיפתיעו אותנו מצד האויב.
נכנסנו לתוך המנהרה ולפתע שמענו קולות של אנשים המדברים בלחש. ככל שהתקרבנו לקולות, הקולות התגברו והרגשנו קרובים מאוד. התחלנו ללחוש אחד לשני: “הנה הם!!! הגענו אליהם”!
צעדנו בזריזות ומצאנו כמה חטופים. הארנו עליהם בפנסים והם הרימו ידיים וצעקו: “אנחנו משפחת ביבס! אני מתן צנגאוקר!!” התרגשנו מאוד! וכולנו צעקנו:”ישששש! הצלחנו להציל אתכם! אתם חוזרים איתנו לישראל!!”
לקחנו אותם איתנו בשקט ובזהירות. נתנו להם אוכל ומים והלבשנו אותם בבגדים חמים. השמחה היתה גדולה מאוד!
כשיצאנו מהמנהרה, ראינו כמה מחבלים חמושים. למזלנו החיילים הרגו את כולם והתחלנו לרוץ. קראנו לחיילי חילוץ שהעלו את משפחת ביבס ואת מתן צנגאוקר ישר לתוך משאית מגן דוד אדום .ראינו מחבלים נוספים מתקרבים אלינו והרגנו אותם. תוך כדי ריצה, הבטנו הצידה וזיהינו חטופים נוספים שהרימו ידיים.בשקט בשקט, לקחנו גם אותם למשאית מגן דוד אדום כך היה עד שסיימנו וחיסלנו את כל המחבלים של חמאס ואיתנו היו כל החטופים. קריאות שמחה ובכי של התרגשות נשמעו ברקע. חזרנו לגבול ישראל. אזרחים רבים חיכו לנו בכיכר החטופים וקיבלו את פנינו בקריאת “מזמור לתודה” ושירת המנון “התקווה”.
חזרתי לחיי היום יום שלי וחשבתי בליבי שאסור לוותר על החלום שלך, כל עוד לא הפסקת לחלום אתה יכול לנצח!
כשחזרנו לישראל כולם היו כל כך גאים בנו…
כתבה: הודיה פריאל יפרח כיתה:ה’2 בי”ס: ממ”ד תורני “אבן שוהם”
