מסיבת סידור

                               מגישה נחלה גרינולד

                                 כיתה ב-3  

                                   בית ספר אבן שהם , נהריה.                        

 

 מי שאומר  לה’ תודה רואה נסים

השכם בבוקר התעוררה יעל מוקדם בחוץ שמעה  גשם חזק יורד על האדמה יורד ויורד ללא הפסקה, היא ראתה את השמלה הלבנה והנעליים החדשות שהכינה אתמול על הכסא ליד המיטה.  נזכרה יעל-  היום יש מסיבת סידור היום היא תקבל את הסידור הראשון.

ניסתה יעל לקום אך.. הראש.. הראש  שלה כאב מאוד..

יעל לא הצליחה לקום.. מה קרה לי ? חשבה יעל..

כשנכנסה אמא לחדר התפלאה ואמרה- יעל את עדיין שוכבת במיטה??

לא התחלת להתלבש להתארגן לכבוד המסיבה?

מה קרה יעלי?

ויעל רק בכתה.. ולא הצליחה להוציא מילה..

אמא התקרבה ליעל- חיבקה  אותה.. ונגע במצחה- אוי ואבוי.. יש לך חום יעל..

לא תוכלי ללכת למסיבה, עלייך לשכב ולנוח… עד שהחום יעבור..

יעל המשיכה לבכות.. ..  כל כך הרבה התאמנתי למסיבה… ועכשיו אני מפסידה הכל..

ולא אקבל סידור יותר… המשיכה יעל לבכות.

אמא ליטפה את יעל ואמרה – הכל יהיה בסדר את תראי… יהיה טוב.. ועוד יותר טוב..

איך?? שאלה יעל.. מה יכול להיות בזה טוב??

תאמרי לה’ תודה- ותראי ניסים…

יעל  אמרה  בקול חלוש–  “תודה ה’  שאני חולה”

אמא אמרה ליעל- תאמרי בקול גדול כאילו שקיבלת  מתנה.

ויעל הגבירה את הקול שלה ואמרה- תודה לך ה’ שאני חולה- ובעז”ה בזכות התרופות אהיה בריאה.

ויעל נרדמה על הכרית כשחיוך על פניה.

בנתיים בבית הספר של יעל.  בכיתה א בנות- מתכוננות הילדות ומתרגשות כל אחת עם השמלה הלבנה שלה..

לפתע נכנסה המנהלת וביקשה מהבנות הנרגשות להיות בשקט כמה דקות.. וכך אמרה המנהלת- בנות יקרות אנחנו יודעות כמה שאתן מתרגשות ומצפות למסיבה..

אך לצערנו- קיבלנו עכשיו הודעה- שהאולם בו היתה צריכה להתקיים המסיבה – הוצף במים עד כמעט התקרה..

אוי ואבוי… אמרו הבנות מה נעשה??

לא נחגוג היום את מסיבת הסידור? לא נקבל סידור היום??

הרגעו  בנות יקרות אמרה המחנכת- בואו נודה לה’ מכל הלב  על מה שקרה-ונראה ניסים.

חזורנה אחרי: “תודה לך ה’ שירד היום הרבה גשם.. ושהאולם הוצף.. ושהתבטלה המסיבה..

תודה לך ה’….אמרו הבנות בקול שקט וחלש…

לא כך אמרה המורה אימרו בקול חזק… כאילו שקיבלנו מתנה גדולה.. אתן רוצות לראות ניסים???

והבנות צעקו והודו לה’ מכל הלב” תודה לך ה’ על הגשם הרב שירד היום.. ועל שהתבטלה לנו המסיבה..

כשסיימנו לומר לה’ תודה- התקשרו מהעיירה ואמרו למנהלת שמצאו אולם גדול ויפה יותר לחגוג בו את מסיבת הסידור… אך נצטרך לדחות את המסיבה לשבוע הבא..

איזה נס… יעל תוכל להשתתף במסיבה

ובנות הכיתה יחגגו באולם יפה וגדול יותר…

 

מי שאומר תודה לה’ רואה ניסים-

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »