העץ הקסום

העץ הקסום

מאת אדירה לוי

היי שמי דליה, אני גרה בעיירה קטנה ליד יער שקוראים לה ביתו. ההורים שלי לא נותנים לי להכניס רגל ליער, אבל אני באמת חושבת שזה יהיה מגניב.

 

התעוררתי והייתי עייפה מאוד, הלכתי למטבח ואכלתי ארוחת בוקר. התלבשתי והתכוננתי, היה לי משעמם אז הזמנתי את חבר שלי איתן. טיילנו, סיפרתי לו הכל על איך כל כך רציתי ללכת בתוך ליער, וגם הוא סיפר לי איך הוא חלם ללכת לתוך היער.

פתאום עלה לי רעיון מדהים, רעיון מופלא!

אמרתי מכל הלב: “בוא נכנס ליער!! ניקח טיול קטן, ונחזור לפני ארוחת ערב”

חשבתי שזה לא כל כך גרוע, מה יקרה לנו?

איתן חשב ואמר: “אמא שלי לא מרשה.”

הוא לא ידע שמאז שהייתי קטנה חלמתי ללכת בתוך היער. “נחזור מהר” אמרתי, אבל עדיין הוא לא קפץ לרעיון  פתאום עזבתי אותו ורצתי לתוך היער, הוא רץ אחרי וצעק לי לעצור. שמעתי אבל לא עצרתי, המשכתי.

חשבתי לעצמי, למה שהוא לא ירצה? ואז שמעתי אותו שוב צועק לי, הגברתי את הקצב.

אולי אני אחכה לו, אולי נלך ביחד?ֿ לא, הוא יגיד לחזור. הייתי עייפה מאוד, אז עצרתי.

איתן הגיע לידי כל הגוף רועד. “מה חשבת?! למה עזבת אותי ככה?!” הוא צעק ֿהאמת היא שלא ידעתי למה רצתי, פתאום משהו בגוף ֿמשך אותי. אבל לא רציתי להגיד את זה. ״כי אתה לא רוצה לבוא ליער ואני ממש רוצה״ אמרתי קצת ברוגע. הוא קצת התעצבן וצעק שוב: “זה לא סיבה לעזוב אותי ככה!?״ פתאום היה אור קטן, הצבעתי עליו ואמרתי: ״מה זה?״ איתן פחד שוב ואמר לחזור. “אנחנו באמצע כבר! זה לא שווה לחזור” אמרתי. ועדיין הוא רצה לחזור. לא רציתי. ״אנחנו פה כבר, מה שווה בלחזור?״ אמרתי. הוא הסכים, אבל רק שנזכור את הדרך, אני שחכתי את הדרך עד לפה, אז איך אני אזכור. לא אמרתי לו, הוא בטח יפחד אם אמרתי לו. אז הלכנו לדרך האור. כל צעד שהתקדמנו האור נהיתה יותר בהירה. איתן פחד אבל אני רציתי להתקדם, יותר מהר! שחכתי מהבית ושהורים שלי לא מסכימים לי להיות כאן.

הדבר היחיד שחשבתי עליו זה האור. אולי זה בית, אולי זה משהו, מה זה יהיה? לא פחדתי בכלל! דחפנו את העלים הצידה. וראינו משהו מדהים!

העץ הקסום

בטח שתחשבו שזה מוזר או לא אמיתי. אבל אני יכולה להבטיח שמה שראינו זה לא נורמלי. מה שראינו זה בלתי יאומן. שאני אחזור הביתה יהיה לי סיפורים מדהימים. הסתכלתי על השעון וראיתי שזה כבר זמן ארוחת ערב. אמא תכעס עלי! איתן ראה את הפנים שלי ושאל מה קרה. לא רציתי שהוא יפחד אז אמרתי לו שאף פעם ראיתי עץ כזה מדהים. גם לו היה שעון, עשיתי את הכל כדי שהוא לא יסתכל ֿעל השעה. כל פעם שהוא אמר: “אולי צריכים לחזור?” או “אולי הם מחכים לנו?” (וזה המון פעמים) אמרתי לו שבטח יש לנו עוד המון זמן.

ופתאום שמעתי משהו מדבר, לא שמעתי מה הוא אמר. אז שאלתי את איתן והוא אמר שהוא חשב שזה אני. משהו למעלה פתאום דבר ואמר:”זה אני!” קפצתי מרוב פחד, וגם איתן קפץ. רציתי להגיד לאיתן לא לזוז… אבל בטח היה לו רעיונות משלו. הוא צעק: “מי שאמר את זה, לרדת עכשיו!” ואז הבנתי, זה לא מישהו. זה העץ הקסום שדבר. הסברתי במהירות לאיתן ואמרנו שלום לעץ. הוא ענה ואמר: “אלף אנשים עוברים פה אף אחד לא מתייחס אלי, אף אחד לא חושב שאני יותר מיוחד מכל שאר העצים, ֿוהכי חשוב

אף אחד לא אומר לי שלום!”

הרגשתי עצובה בשבילו, הוא לבד ונחמד, ֿוהוא רק מנסה למצוא חברים. רציתי לשאול אותו משהו, משהו שבגלל זה הראש שלי כעב. כי זה מסקרן אותי. שאלתי אותו במבוכה:

מה התפקיד שלך בחיים, איך אתה מיוחד מכל שאר” העצים?” הוא שמח בשאלה. חשבתי שיקרה אחרת הוא אמר: ”אני עץ קסם, תגידי מה שאת רוצה וזה יקרה.” “לא הבנתי” אני ואיתן אמרנו באותו שניה. העץ שאל אותנו: “מה אתם רוצים עכשיו במיוחד?” איתן רצה לחזור הביתה ואני רציתי משהו גדול. אל תחשבו שזה מוזר, אבל אני רציתי…. שאני אהיה חברה יותר טובה בשביל איתן וכל שאר החברים. העץ החזיר את איתן הביתה ופתאום פחדתי, אני לבד באמצע יער מוזר. מה אני אעשה בלי איתן? דברתי עם העץ והוא אמר שיש לי 3 משאלות,

בכל יום

המשאלה השנייה שלי זה למצוא אותו בכל יום שאני רוצה. והשלישי שאמא לא תכעס עלי שאני מגיע לבית מאוחר, והוא הגשים את זה. ואז זכרתי, איך אני אגיע הביתה?

שאלתי את העץ והוא אמר שהשתמשתי בשלוש משאלות כבר, והוא הגשים את הכל! מה אני אעשה? העץ עצר אותי באמצע ואמר: “אני לא יכול להביא לך עוד משאלה אבל, אני יכול לשמור עליך בדרך בגלל שאנחנו חברים את הראשונה והיחידה שדברה איתי” בהתחלה לא הבנתי למה הוא התכוון, ואז הבנתי: הוא רוצה שאני אלך לבד ביער בלילה שהכל חשוך ויש חיות טורפות ומפחידות. עם עניים גדולות אמרתי: “לא!!!!!!!” “אני אשמור עליך” הוא ענה ברוגע. אני לא כל כך סומכת עליו. ניסיתי לשכנעה אותו להביא לי עוד משאלה אחת, לא יותר. זה לא עבד, לא רציתי להיות ביער באמצע הלילה

אז התחלתי בדרך. בהתחלה לא ראיתי המון, כי זה היה חשוך, האם באמת הוא יכול לשמור עלי? פתאום ראיתי משהו מפחיד, אני לא יכולה להסביר מרוב פחד. פחד אמיתי, זה היה חיה, חיה טורפת. ניסיתי לא להסתכל, אבל לא יכלתי. הסתכלתי והוא לא היה שם עכשיו זה מפחיד, חשבתי לעצמי. אבל בפעם הראשונה הוא כן היה שם. הפחדתי אבל המשכתי ללכת. ברוגע אמרתי לעצמי שהכל בסדר אבל משהו עצר אותי באמצע. זה היה נשמע כמו נשימה. נשימה גדולה, ואז היה שאגה חזקה. וראיתי עניים שחורות, לא יפות בכלל. “תשמור עלי” לחשתי מתחת לנשימה שלי. והוא כן! או לפחות זה מה שאני חושבת. החיה פתאום צעקה מרוב כעב.

אם זה העץ, אמרתי לעצמי, תודה. ואני חושבת שהוא שמע אותי כי משהו ענה, בקול שלו. “בבקשה, חברים עוזרים לחברים.” אחרי כמה דקות של הליכה, לא ידעתי איפה אני. ואז ראיתי שלט. עליו כתוב:

עיר ביתו עוד קילומטר

זה הרגיש כמו שעה אבל זה רק היה 10 דקות. לפתע ראיתי את העיירה שלי. את הבית שלי. את איתן מחכה לי בחוץ. רצתי עליו וחיבקתי אותו. אמרתי לו את כל מה שקרה שהוא חזר חזרה לבית. הוא אמר: “אמא שלך לא כועסת, היא חושבת שאחרי שהלכנו לטיול קטן באת אלי הביתה. איך?” “אני יודעת איך” עניתי.

אחרי כמה ימים חזרנו לבית ספר. זכרתי מה שהעץ אמר לי, שחברים עוזרים לחברים. הרגשתי שזה נכון. חברה שלי הגיע אלי בבית ספר ואמרה שהיא צריכה עזרה. עזרתי לה. לילד מהכיתה נפל הקלמר. עזרתי לו. אחרי שבוע ארוך, למדתי משהו. אם אני הייתי צריכה עזרה, הייתי רוצה שמשהו יעזור לי. וזה מה שכולם רוצים. התפקיד שלי זה להיות חברה טובה. אולי המשאלות שלי באמת עבדו. מיד שבית ספר הסתיים רצתי להגיד לו תודה. וגם בזה מצאתי אותו. לא רציתי עוד. החיים שלי היו מושלמים.