לחץ של רגע
“נופר!” קראה אליי המורה לחשבון, קפצתי בבהלה, “את חושבת שאת יכולה
לפתור את התרגיל שעל הלוח?” “מה?” שאלתי במבוכה, גיחוכים נשמעו מכל
עבר.
אביגיל, חברתי לשולחן דחפה אותי במרפק “נרדמת באמצע השיעור!” היא
לחשה לי.
“נופר!” קראה אליי המורה “תצאי החוצה ותחזרי כשיש לך משהו להגיד”
קמתי ויצאתי מהכיתה.
ניסיתי להתעלם מהמבטים שחברות שלי שלחו אליי.
מרב מחשבות לא שמתי לב שהיה צלצול, נהר של תלמידים יצאו החוצה עם
התיקים על הגב.
ראיתי את המבט שהמורה שלחה אליי, “תגידי לי מחר בבוקר” לחשה לי תוך
כדי הליכה.
כשהגעתי הביתה נשכבתי על המיטה, אמא שלי קראה לי לארוחת צהוריים.
כשבאתי לשולחן היא אמרה לי “את בסדר? את נראית מוטרדת”.
“כן, כן אני בסדר” אמרתי לה למרות שהרגשתי נורא.
בלילה כשנשכבתי על המיטה לא הצלחתי להירדם.
אמא שלי נכנסה לחדר, היא התיישבה לי על המיטה “את בסדר? את נראית
חיוורת” היא אמרה לי, ” אני לא מצליחה להירדם” אמרתי, “למה?”
שאלה אותי אמא שלי. “יש לי מחר הצגה בחוג ואני בתפקיד ראשי ואין לי מושג
מה לעשות!”. “מחר בבוקר נתאמן עד שתדעי, טוב?” היא הציעה לי
“טוב, תודה”, למחרת בבית הספר השתתפתי בכל השיעורים, המורה לחשבון
קראה לי אליה למשרד, “אני רואה שמשהו עזר לך”, היא אמרה לי. “כן, הייתי
באיזשהו לחץ”, אמרתי, ” אבל נגמר לי”.
