סיפור על הרב הרצוג / קמה טאובר
ליוויתי את הרב הרצוג ז”צל למנזר כדי להציל ילדים יהודים.
היי אני העוזר של הרב הרצוג וקוראים לי דוד.
יום אחד, לפני שנים רבות, הלכתי ברחוב ביחד עם הרב הרצוג וכאשר פנינו ימינה ברחוב הגפן ראינו מבנה עצום מאד וחשבתי בראש “זה בטח המנזר” ומיסתבר שצדקתי.
לאחר כמה דקות של הליכה הגענו למבנה ובאמת זה היה עצום. כל החלונות היו עם ציור צבעוני שקוף שנראה כמו פסיפס והדלת העצומה היתה מקושטת כולה במפסיפס (כבר חשבתי שכול המבנה יהיה מפסיפס). לאחר שחזיתי בכל המראה נשמתי עמוק ודפקתי על הדלת (כלומר צילצלנו בפעמון אבל זה יותר מנומס לכתוב ככה).
לאחר שנייה, בערך, שמענו צעדים ופתאום הדלת נפתחה ברעש גדול והעיניים שלי יצאו מהמקום. בתוך המבנה היו אלפי ילדים ופשוט יצא לי הלב אליהם. היו שם ילדים נמוכים וגבוהים ג’ינג’ים ובלונדינים וכן הלאה.
ניגשה אלינו הנזירה ושאלה את הרב “מה רצונך”? הוא ענה לה “אני רוצה לקחת את הילדים היהודים הביתה”. הנזירה אמרה “בשימחה”! לרגע חשבתי שאני מדמיין שהנזירה אמרה כן וכול הלב שלי קפץ משימחה, אבל מהר מאד הנזירה המשיכה לדבר ואמרה “אבל אני לא מבטיחה כלום לגבי איך למצוא אותם”. הרב הינהן בראשו וניכנס ואני מייד ניכנסתי אחריו לאולם.
עברנו את הכניסה וכל הילדים נעצו בנו מבטים מוזרים, לאחר כמה זמן הגענו לבמה ולפתע פתאום הרב צעק בקול גדול “שמע ישראל”!!!!
בהתחלה היתה שקט ודממה ופתאום ילד קטן ונמוך צעק “אמא, אבא” ורץ לרב הרצוג וחיבק אותו חזק.
כך זה המשיך….. ילד אחר ילדה כל אחד בתורו ניגש לרב עם געגוע גדול להוריהם שניתן היה לראות בעיניים שלהם.
זה היה מראה פשוט מרגש מאוד.
סוף!
