זה היה בשנת 1939, כשפרצה השואה. ציפי וציפורה היו שתי ציפורים שצפו בהכול ודנו ביניהן על מה שראו בעולם בני האדם.
יום אחד, הן ראו כמה משפחות יהודיות שהסתירו ילדים קטנים בחיקם רצות לעבר אחד המנזרים הקרובים.
ציפי וציפורה החליטו ללכת לברר מה קורה.
הן התעפפו בעקבותם לכיוון המנזר וראו את המשפחות דופקות על דלת המנזר.
כעבור כמה שניות דלת המנזר נפתחה ובכניסה עמדה אם המנזר. ציפי וציפורה התקרבו קצת כדי לשמוע יותר טוב.
הנזירה פתחה ואמרה- “מה אתם עושים כאן?” היא שאלה בתמיהה. אמא אחת ענתה לה, “באנו לשאול אותך האם תסכימי לקבל את ילדינו ולשמור עליהם עד סוף המלחמה?”
אם המנזר לא נראיתה מופתעת כלל וכלל, “בשמחה” היא אמרה ולקחה לידיה את הפעוטים הקטנים וסגרה את דלת המנזר.
“מה את חושבת על זה ציפורה?” שאלה ציפי. “אני לא יודעת, אולי נכנס דרך החלון הפתוח שם ונסתכל עליהם?” שאלה ציפורה “בסדר” הסכימה ציפי, ובאמת זה מה שהן עשו…
כעבור כמה שנים הופיעו שתי דמויות (אחת צעירה והשנייה זקנה) ברחוב של ציפי וציפורה.
“תראי” אמרה ציפורה, “מי האנשים האלו?” שאלה ציפי. “אלה הרב הרצוג והמלווה שלו, מעניין מה הם עושים פה?” “בואי נתקרב ונשמע מה הם אומרים”.
הן התקרבו ושמעו את האיש הצעיר אומר “איפה זה כבוד הרב?” “ממש קרוב, לידנו” אמר הרב
האיש הסתכל הצידה וראה את המנזר הגדול “וואו” הוא אמר. הם התקרבו לדלתות המנזר ודפקו
“בואי נתקרב עוד יותר” אמרה ציפורה, דלת המנזר נפתחה ובכניסה עמדה נזירה לבושה בשחור
“שלום, מה אתם עושים פה?” שאלה הנזירה , “באנו לקחת ממך ילדים יהודים שהופקדו אצלך כשפרצה המלחמה!” ” איזה ילדים יהודים כולם פה גויים!” התממה הנזירה. “אין כאן שום יהודים!”.
“וחוץ מזה, גם אם יש פה, איך תזהה אותם בין כל הילדים האחרים?” היא שאלה.
“תני לי לנסות אם לא אצליח הילדים ישארו אצלך!” ” טוב” הסכימה הנזירה.
מה את חושבת על זה ציפי?” שאלה ציפורה “לדעתי הנזירה לא היתה צריכה לשקר להם!” אמרה ציפי בכעס ” נכון, את צודקת!” אמרה ציפורה…
ועתה נחזורה לרב ולאם המנזר. היא הובילה אותו לאולם גדול בו כונסו כל הילדים. הרב נעמד על בימת העץ בקדמת האולם וקרא בקול ” שמע ישראל ה’… אחד”
מיד רצו אליו המון ילדים אוחזים בבובה וצועקים בבכי “אבא” ו”אמא“
הם אחזו ברגלי הרב, ובכו בהתרגשות. “עכשיו” אמר הרב “אני יודע איזה ילדים מהם יהודים אלה שרצו אלי יהודים וכל השאר לא!!!”
“וואו!” אמרה ציפי “ראית מה קרה פה?” שאלה , “כן” אמרה ציפורה “מעכשיו לפני השינה מקפידים על קריאת שמע!” אמרו שתיהן. וכל לילה לפני השינה הן היו אומרות קריאת שמע והולכות לישון.
לילה טוב!
