הרב הרצוג- מציל הילדים היהודים
הרב הרצוג הלך בעצמו ממנזר למנזר. למנזר אחד הגיע בשעות הצהריים.
אין כאן ילדים יהודים! אמרה לו ראש המנזר בפסקנות ובפנים חמורות.
הרב ביקש לראות בעיניו, מסתמך על הבטחת האפיפיור. ראש המנזר נענתה לו, יודעת שלא ימצא. אחות אחת מן המנזר, צעירה, גבוהה ושותקת, הוציאה לו בפקודת ראש המנזר שורות שורות של ילדים וילדות בסינרים אפורים של בית ספר.
הרב דיבר על ליבם, מספר על חנה ושבעת בניה, מה אמרו הם לקיסר, ומה אמר לו הצעיר שבבנים, ממאן לנטוש את עמו ואת אלוקיו ולכרוע לצֶלם.
מי כאן יהודי? שאלו מלוויו.
הילדים עמדו בלי זיע, שום סימן לא ניכר על פניהם. שקט מוחלט, דממה.
הוסיף הרב וסיפר לילדים על א־ל מסתתר, על גווילין נשרפים, על אותיות פורחות, ועל ריבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אף ילד לא נע. האחות מן המנזר עמדה בפנים חתומות, גבוהה ושותקת, מקשיבה לכל מלה.
מלווי הרב, הרב ח”י מישקובסקי, הרב גולד, יעקב בנו של הרב, שלא מָשה ידו מתוך ידו של אביו בכל ימי המסע, נמלאו אכזבה, מכינים עצמם כבר להמשיך למנזר הבא ברשימתם. מה יהיה?
ואז, רגע קודם שיצאו, לחש מייג’ור יפה אל אוזנו של הרב.
הרב אייזיק הרצוג הסתובב לפתע כלפי הילדים, וקרא בקול גדול בכל כוחו: כך קרא ריבי עקיבא בשעת מיתתו: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹקֵינוּ ה’ אֶחָד!
כף ידם הימנית של שבעה ילדים קטנים התרוממה מעצמה לכסות את העיניים.
אלה יהודים! קרא הרב הרצוג בהתרגשות, כך לימדו אותם אימותיהם כשהרדימו אותם בעריסותיהם בימים שלפני החושך.
וכך למעשה הרב אייזיק הרצוג היקר הציל למעלה מ500 ילדים שהיו במנזרים פזורים ברחי אירופה, לאחר מלחמת העולם השנייה. ונאמר ש: “כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו”.. כך שלמעשה הרב אייזיק הרצוג הציל מלא נפשות של ילדים יהודים והם זכו להקים בית ולמלא גם אותו בילדים וכל זה בזכותו ובזכות זה שההורים של אותם ילדים בתקופת המלחמה באירופה, הקפידו איתם להגיד את תפילת “שמע ישראל” עם יד ימין על העיניים וזה הציל אותם מלהישאר באירופה בתוך מנזרים.
