יש לי חבר קוראים לו שמוליק, הוא אוהב בעלי חיים והוא מספר בדיחות חבל על הזמן הוא יושב
לידי בכיתה ואף פעם לא הרביץ. גם המורה שלנו הייתה די נחמדה קראו לה ורד, היא אהבה את כל
הכיתה אבל במיוחד את שמוליק, החבר הכי טוב שלי. ביום ראשון שעבר המורה ספרה את הבשורה
שהכיתה חכתה לה ממש. מתי יהיה הטיול שלהם? הוא נקבע לשבוע הבא ביום חמישי כולם צעקו
והתרגשו, המורה חלקה טפסים כדי שההורים יוכלו לאשר לילדים שלהם לצאת לטיול. אחרי
בית הספר הלכתי לשמוליק, ואז פתאום שמוליק ספר לי את הדבר הבא: ״אנחנו עוזבים מחר״. אני
הופתעתי למשמע אוזני, אני לא האמנתי לזה. אחרי זה שמוליק הסביר לי שבגלל זה הוא לא שמח
לשמוע את הבשורה הזו. המורה כבר יודעת בגלל זה היא לא חלקה לי טופס היום בכיתה שמוליק
אמר, אני מבין אותך אני אגלה לך שתי סודות אחד הוא שאני שכנעתי את ההורים שלי. אני הופתעתי
ממש. כן אני יודע, זה נשמע לך מוזר אבל בשבילי זה ממש נס, כי בגלל שאנחנו עוברים הורים שלי
הסכימו לקנות לי חיות מחמד הם קונים לי כלב משלי, ארנבים משלי, דגים וגם חתולים. אני ממש הופתעתי
אני כמעט לא יודע מה עשיתי. אני אמרתי לו שאני צריך רגע ללכת. אבל הוא בכלל היה במחשבות
של עצמו. אז הסוד השני….. ופתאום הדלת נטרקה שמוליק הבין שזה כנראה בן שסגר אחריו את
דלת הבית. טוב הפסד שלו. יום למחרת שמוליק באמת לא הגיע לכיתה, כולם לא ידעו איפה שמוליק
אז המורה ספרה ששמוליק עזב, כולם היו עצובים אבל רק לשעה הראשונה כי אז הכול נשכח. היום
של הטיול הגיע, הם כבר היו על האוטובוס, בדרך לאלוני אבא כולם דברו וצחקו. בן לא דבר היה לו
קצת קשה אחרי מה שקרה אתמול עם שמוליק. כשהגיעו לאלוני אבא הם התחילו בטיול כולם הלכו
ובן הלך ונפל, קם ונתקע בקוצים, כבר ממש נמאס לו מהטיול הזה. בסוף הטיול הילדים חזרו
לבתיהם. בצהרים לבן היה כבר ממש קשה, אז הוא החליט להתקשר לשמוליק. שמוליק ענה
ובן אמר, שמוליק ממש קשה לי בלעדיך גם לי אמר שמוליק. שמוליק הוסיף שבסוף הם עומדים
לחזור לאיפה שהם היו גרים. בן שמח למשמע אוזניו. ושמוליק אמר אני גם חוזר עם כל החיות
שקנו לי, אתה תוכל לראות אותם. שבוע אחר כך שמוליק באמת היה בכיתה, כלם שמחו לראות
ששמוליק חזר אבל במיוחד אני.
הסוף
