השליחות של מאיר

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה אִישׁ וּשְׁמוֹ מֵאִיר, הוּא הָיָה מְשָׁרֵת בְּמִלּוּאִים בְּחֵיל הַצַּנְחָנִים. יוֹם אֶחָד, מֵאִיר הָלַךְ לְהוֹצִיא אֶת הַיְּלָדִים מֵהַמִּסְגְּרוֹת וּכְשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ רָאָה בְּתֵבַת הַדֹּאַר מַעֲטָפָה בְּצֶבַע חוּם. מֵאִיר פָּתַח אֶת הַמַּעֲטָפָה וְהֵחֵל לִקְרֹא אֶת הַמִּסְמָךְ, פָּנָיו שֶׁל מֵאִיר הִבִּיעוּ רְצִינוּת רַבָּה לְתֹכֶן הַמִּכְתָּב. בַּמִּכְתָּב הָיָה כָּתוּב כָּךְ:
“מֵאִיר שָׁלוֹם , הִנְּךָ צָרִיךְ לְהִתְיַצֵּב בִּדְחִיפוּת בְּצַו 8 בִּבְסִיס צַנְחָנִים”.
מֵאִיר נִכְנַס לְבֵיתוֹ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ ”אֲנִי חַיָּב לָלֶכֶת”. אִשְׁתּוֹ שָׁאֲלָה: לְאָן ? מָה קָרָה ? מֵאִיר מְסַפֵּר לְאִשְׁתּוֹ אוֹדוֹת הַמִּכְתָּב שֶׁקִּבֵּל עַתָּה מֵהַצָּבָא. אִשְׁתּוֹ סֵרְבָה לְהַאֲמִין, וְאָמְרָה לוֹ: ”אֲבָל אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת לְבַד” , אֵיךְ נִסְתַּדֵּר בַּבַּיִת בִּלְעָדֶיךָ .
מֵאִיר אמר לְאִשְׁתּוֹ: ”אֵין לִי מָה לַעֲשׂוֹת “, אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת, קִבַּלְתִּי צַו 8..
אַתְּ לֹא מְבִינָה מָה קוֹרֶה בַּמְּדִינָה, הָעֲרָבִים תּוֹקְפִים אוֹתָנוּ וְהוֹרְגִים יְהוּדִים רַבִּים.
אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵאִיר הֵבִינָה אֶת הַמַּצָּב וְאָמְרָה: ”טוֹב אִם אֵין לְךָ בְּרֵרָה לְך’. מֵאִיר לָקַח אֶת הַמַּדִּים שֶׁלּוֹ הֵכִין מַהֵר עוֹד מִסְפַּר פְּרִיטִים בְּסִיסִים שֶׁלּוֹ וְיָצָא מֵהַבַּיִת.
מֵאִיר רָץ מַהֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יְפַסְפֵס אֶת הָאוֹטוֹבּוּס. מֵאִיר חִכָּה שָׁעָה לָאוֹטוֹבּוּס וּכְשֶׁהִגִּיעַ מֵאִיר עָלָה עָלָיו. בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה נִשְׁמְעָה אַזְעָקָה. כָּל הַנּוֹסְעִים יָרְדוּ מַהֵר מֵהָאוֹטוֹבּוּס שָׁכְבוּ עַל הָרִצְפָּה עַד שֶׁנִּגְמְרָה הָאַזְעָקָה. חִכּוּ עוֹד 10 דַּקּוֹת וְכֻלָּם עָלוּ בַּחֲזָרָה לָאוֹטוֹבּוּס.
מֵאִיר פָּגַשׁ בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה חָבֵר שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ יִשַׁי. מֵאִיר דִּבֵּר אִתּוֹ עַד שֶׁהָאוֹטוֹבּוּס הִגִּיעַ לַתַּחֲנָה שֶׁמֵּאִיר צָרִיךְ לָרֶדֶת בָּהּ. מֵאִיר וְחָבֵר שֶׁלּוֹ יָרְדוּ מֵהָאוֹטוֹבּוּס. הֵם פָּגְשׁוּ שָׁם מָלֵא חֲבֵרִים הֵם שִׂחֲקוּ וְנֶהֱנוּ עַד שֶׁהַמְּפַקֵּד אָמַר שֶׁקֶט הוּא אָמַר כַּמָּה מִלִּים עַל כָּךְ שֶׁהֵם נִכְנָסִים לְעַזָּה.
לְאַחַר הַשִּׂיחָה שֶׁל הַמְּפַקֵּד. מֵאִיר צִלֵּם כַּמָּה תְּמוּנוֹת בַּפֶּלֶאפוֹן שֶׁלּוֹ וְדִבֵּר עִם אִשְׁתּוֹ בַּטֵּלֵפוֹן לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ גִ’יפּ מֵאִיר וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ עָלוּ לַגִּ’יפּ עַד שֶׁהֵם הִגִּיעוּ לַגָּדֵר שֶׁל עַזָּה. מֵאִיר וְהַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ אָמְרוּ: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹקֵינוּ ה’ אֶחָד”. הֵם נִכְנְסוּ, אֲבָל מֵאִיר פָּחַד מְאֹד. מֵאִיר יָדַע שֶׂה’ וּתְפִלּוֹת שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יַצִּילוּ אוֹתוֹ מֵאִיר לֹא הִסֵּס לְרֶגַע. מֵאִיר אָמַר אֲנִי נִכְנָס! מֵאִיר רָץ מַהֵר הוּא יָדַע שֶׁהוּא מַצִּיל אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. מֵאִיר הָיָה בְּבַיִת אֶחָד שֶׁלעֲרָבִים מֵאִיר הָרַג 20 מְחַבְּלִים אַחֲרֵי שֶׁמֵּאִיר הָיָה 30 יָמִים בַּצָּבָא שִׁחְרְרוּ אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ.
בְּמַהֲלַךְ כָּל שְׁהִיָּתוֹ שֶׁל מֵאִיר בְּמִלּוּאִים, אִשְׁתּוֹ כָּל הַזְּמַן הִתְפַּלְּלָה עָלָיו. כַּאֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵאִיר הָיְתָה בְּאֶמְצַע קְרִיאַת תְּהִלִּים, נִשְׁמְעוּ לְפֶתַע דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת. אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵאִיר פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְשָׁאֲלָה בְּתַדְהֵמָה: ”מִי אַתָּה”? זֶה הָיָה מֵאִיר.
אֲבָל אִשְׁתּוֹ לֹא זִהֲתָה אוֹתוֹ. מֵאִיר שָׁאַל אוֹתָהּ: ”אַתְּ לֹא מַכִּירָה אוֹתִי?” אִשְׁתּוֹ עָנְתָה: ” לֹא”.
“זֶה אֲנִי מֵאִיר” אָמַר מֵאִיר כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן בְּפֶתַח הַדֶּלֶת. אִשְׁתּוֹ שְׂמֵחָה מְאוֹד וְאָמְרָה: ”בָּרוּךְ הַבָּא!”. מֵאִיר הִתְרַגֵּשׁ מְאוֹד כָּל בְּנֵי הַבַּיִת לֹא הִצְלִיחוּ לְהֵרָדֵם מֵהַהִתְרַגְּשׁוּת. בְּמַהֲלַךְ הַלַּיְלָה מֵאִיר שָׁמַע יְרִיּוֹת מִבַּחוּץ.מֵאִיר יָרַד לְמַטָּה וְרָאָה אֶת כָּל הַהֲמֻלָּה. מֵאִיר שָׁאַל אֶת אַחַד הָאֲנָשִׁים: “מָה קוֹרֶה פֹּה?”. הָאִישׁ טֶרֶם הִסְפִּיק לַעֲנוֹת וּפִתְאוֹם מֵאִיר רוֹאֶה מֵרָחוֹק מְחַבֵּל. מֵאִיר רָץ לְבֵיתוֹ, לָקַח אֶת נִשְׁקוֹ הָאִישִׁי וְרָץ בַּחֲזָרָה לְכִוּוּן הַמְּחַבֵּל. מֵאִיר צָעַק לְעֶבְרוֹ: “עֲצֹר מִיָּד אוֹ שֶׁאֲנִי יוֹרֶה!” אוּלָם הַמְּחַבֵּל לֹא עָצַר. מֵאִיר יָרָה לְכִוּוּן הַמְּחַבֵּל וּפָגַע בּוֹ. לְאַחַר מִסְפַּר דַּקּוֹת הִגִּיעוּ כּוֹחוֹת בִּטָּחוֹן רַבִּים לַמָּקוֹם. כֻּלָּם שִׁבְּחוּ אֶת מֵאִיר שֶׁנָּהַג בִּגְבוּרָה רַבָּה. אוּלָם מֵאִיר עָצַם אֶת עֵינָיו וְאָמַר בְּקוֹל גָּדוֹל:” נִצַּחְנוּ בִּזְכוּת ה’ יִתְבָּרַךְ”.