הַסּוֹד הַקָּסוּם שֶׁל טֵדִי
מִסָּגֵנָאוֹ הָיָה נִרְגָּשׁ מְאוֹד! הַיּוֹם יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ! הוּא קִבֵּל הֲמוֹן מַתָּנוֹת, אֲבָל אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ – בֻּבַּת דֻּבּוֹן רַכָּה וּגְדוֹלָה עִם עֵינַיִם חוּמוֹת. מִסָּגֶנָאוּ חִבֵּק אֶת הַדֻּבּוֹן חָזָק וְקָרָא לוֹ טֵדִי. טֵדִי הָיָה חָמוּד וְנָעִים וְגַם הָיָה נָבוֹן. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה וְכֻלָּם יָשְׁנוּ, קָרָה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד. טֵדִי פָּקַח אֶת עֵינָיו! הוּא הִרְגִּישׁ מוּזָר, כְּאִלּוּ הִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ חֲלוֹם. הוּא הֵזִיז אֶת הָרַגְלַיִם וְגִלָּה שֶׁהוּא יָכוֹל לָלֶכֶת! טֵדִי יָרַד מֵהַמִּטָּה שֶׁל מִסָּגֵנָאו וְהִתְחִיל לְטַיֵּל בַּחֶדֶר. הוּא רָאָה אֶת הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁל מִסְגֵנָאוּ, אֶת הַסְּפָרִים עִם הַצִּיּוּרִים הַצִּבְעוֹנִיִּים וְאֶת הַצַּעֲצוּעִים הָאֲחֵרִים. הַכֹּל נִרְאֶה גָּדוֹל וּמְעַנְיֵן!
טֵדִי הֶחְלִיט לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָה קְטַנָּה בַּבַּיִת. הוּא יָצָא מֵהַחֶדֶר בְּשֶׁקֶט-בְּשֶׁקֶט וְהָלַךְ בַּמִּסְדְּרוֹן הֶחָשׁוּךְ. פִּתְאוֹם, הוּא רָאָה שְׁתֵּי עֵינַיִם יְרֻקּוֹת זוֹהֲרוֹת בַּחֹשֶׁךְ. זֶה הָיָה מִיצֵי, הֶחָתוּל שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה! מִיצֵי הִסְתַּכֵּל עַל טֵדִי בְּהַפְתָּעָה. הוּא מֵעוֹלָם לֹא רָאָה בֻּבָּה הוֹלֶכֶת! טֵדִי נִגַּשׁ אֶל מִיצֵי בַּעֲדִינוּת וְלִטֵּף אוֹתוֹ. מִיצֵי אָהַב לִטּוּפִים וְהִתְחִיל לְגַרְגֵּר בִּנְעִימוּת.
יַחַד, טֵדִי וּמִיצֵי טִיְּלוּ בַּבַּיִת. הֵם הִגִּיעוּ לַסָּלוֹן, שָׁם טֵדִי טִפֵּס עַל הַסַּפָּה הַגְּדוֹלָה וְקָפַץ מִמֶּנָּה בְּכֵּיף. אַחַר כָּךְ הֵם הָלְכוּ לַמִּטְבָּח, שָׁם טֵדִי נִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַמְּקָרֵר, אֲבָל הוּא הָיָה כָּבֵד מִדַּי. “אוּלַי בְּפַעַם אַחֶרֶת,” חָשַׁב טֵדִי וְחִיֵּךְ. מִיצֵי לִקֵּק אֶת שְׂפָמוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַסְכִּים.
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִתְחִילָה לַעֲלוֹת, טֵדִי וּמִיצֵי חָזְרוּ לַחֶדֶר שֶׁל מַסְגְּנֵאוֹ. טֵדִי טִפֵּס חֲזָרָה לַמִּטָּה וְנִרְדַּם מִיָּד.
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁמַּסְגֵנָאוֹ הִתְעוֹרֵר, הוּא רָאָה אֶת טֵדִי שׁוֹכֵב לְיָדוֹ. מִסָּגֵנָאוּ הִרְגִּישׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ חֲלוֹם נָעִים. הוּא הֵרִים אֶת טֵדִי וְחִבֵּק אוֹתוֹ חָזָק. “בֹּקֶר טוֹב, טֵדִי!” אָמַר מִסָּגֶנָאוֹ. טֵדִי לֹא עָנָה, כַּמּוּבָן, אֲבָל מִסָּגֶנָאוּ הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ אֵלָיו בַּחֲזָרָה.
מֵאוֹתוֹ יוֹם, מִסָּגֵנָאוּ וְטֵדִי הָיוּ חֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים. מִסָּגֶנָאוֹ לָקַח אֶת טֵדִי אִתּוֹ לְכָל מָקוֹם, וְהוּא תָּמִיד הִרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חָבֵר סוֹדִי. הוּא לֹא יָדַע שֶׁטֵּדִי בֶּאֱמֶת שׁוֹמֵר סוֹד גָּדוֹל – אֶת סוֹד הַלַּיְלָה הַקָּסוּם שֶׁבּוֹ הוּא הִתְעוֹרֵר לְחַיִּים. וְגַם מִיצֵי הֶחָתוּל שָׁמַר אֶת הַסּוֹד הַזֶּה יַחַד אִתָּם.
מִסָּגֵנָאוּ אָהַב בִּמְיֻחָד לָקַחַת אֶת טֵדִי לְגַן הַמִּשְׂחָקִים. שָׁם, עַל הַנַּדְנֵדָה, הוּא הָיָה מַחֲזִיק אֶת טֵדִי חָזָק וּמַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ שְׁנֵיהֶם עָפִים אֶל הַשָּׁמַיִם.
פַּעַם אַחַת, בִּזְמַן שֶׁמַּסְגֵּנָאוּ הִתְנַדְנֵד גָּבוֹהַּ בִּמְיֻחָד, טֵדִי הִרְגִּישׁ לְפֶתַע מַשַּׁב רוּחַ נָעִים. הוּא הִרְגִּישׁ קַל יוֹתֵר, כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ מִתְנַדְנֵד בָּאֲוִיר! הוּא הִסְתַּכֵּל לְמַטָּה וְרָאָה אֶת מִסְגָּנֵאוּ מְחַיֵּךְ אֵלָיו חִיּוּךְ גָּדוֹל. טֵדִי לֹא הֵבִין אֵיךְ זֶה קָרָה, אֲבָל הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָסוּם קוֹרֶה כְּשֶׁהוּא עִם מִסָּגֵנָאוּ.
יוֹם אֶחָד, מִסָּגֵנָאוּ הָיָה עָצוּב. הוּא רַב עִם הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלּוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר. הוּא חָזַר הַבַּיְתָה עִם עֵינַיִם דּוֹמְעוֹת וְחִבֵּק אֶת טֵדִי חָזָק. טֵדִי הִרְגִּישׁ אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁל מִסְגָּנֵאוּ עַל הַפַּרְוָה שֶׁלּוֹ. הוּא לֹא יָדַע מָה לוֹמַר, אֲבָל הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲזֹר לְמַסְגְּנָאוּ לְהַרְגִּישׁ טוֹב יוֹתֵר. לְפֶתַע, מִסָּגֵנָאוּ הִרְגִּישׁ מַשֶּׁהוּ רַךְ נוֹגֵעַ בַּלֶּחִי שֶׁלּוֹ. הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת טֵדִי, מְחַיֵּךְ אֵלָיו חִיּוּךְ מְעוֹדֵד. מִסָּגֵנָאוּ חִיֵּךְ חֲזָרָה, וְהָעֶצֶב הִתְחִיל לְהִתְפּוֹגֵג. הוּא יָדַע שֶׁטֵּדִי תָּמִיד יִהְיֶה שָׁם בִּשְׁבִילוֹ, חָבֵר אֲמִתִּי לְכָל עֵת.
מֵאָז אוֹתוֹ הַיּוֹם, מִסָגֶנָאוּ הֵבִין שֶׁטֵּדִי הוּא לֹא סְתָם בֻּבָּה. הוּא הֵבִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, סוֹד קָטָן וְקָסוּם שֶׁרַק הֵם חָלְקוּ. הוּא שָׁמַר אֶת הַסּוֹד הַזֶּה בְּלִבּוֹ, וְיָדַע שֶׁטֵּדִי תָּמִיד יִהְיֶה הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלּוֹ, לָנֶצַח.
