קוראים לי דנה ואני גרה באוסטרליה. במרחק כמה שעות נסיעה אנחנו יוצאים לטבע. האמת מאוד התרגשתי,הכנתי את התיק עם שק השינה והבאתי איתי את בובת הקנגרו האהובה עלי ויצאנו לדרך, הנסיעה היתה מפותלת וארוכה וחיכיתי כבר להגיע. בדרך ראינו אגם גדול ופלמנגו ורוד ויפיפה שוחה בו. לאורך הדרך ראינו מגוון חיות ביניהם גם ג’ירפה ואפילו נמר. חששתי שהחיות המסוכנות יגיעו אלינו בלילה ואמא אמרה שלא לדאוג כי סביב המחנה יש גדר שמגינה מחיות הג’ונגל. הגענו למחנה והקמתי את האוהל וסידרתי לי שמיכה וכריות ושמתי את בובתי על הכרית והלכתי לשחק עם אחי הקטן. אבא אמר לנו לאסוף קרשים למדורה בזמן שהכין לנו את ארוחת הערב.התרגשתי כל כך וחיכיתי כבר שהלילה יגיע בכדי לראות את הכוכבים בעיר הגדולה קשה לראותם נוצצים כמו כאן, לאט לאט החושך ירד והקולות השתנו. אבא קרא לנו שהאוכל מוכן והגענו כולנו למדורה וישבנו סביבה לאכול. אחרי האוכל נשכבנו לאחור על הגב לצפות בכוכבים, זה היה מחזה מדהים לפתע ראיתי כוכב נופל והספקתי להביע משאלה .אחר כך הלכתי לישון וחיבקתי את אחי הקטן שפחד ונרדמנו
בלילה מאוחר שמעתי קולות מוזרים, למרות שמאוד חששתי הייתי סקרנית לבדוק מה זה, הכל היה חשוך, שמעתי נחירות קטנות והתקרבתי לכיוון הרעש, לפתע הנחירות פסקו ועיניים גדולות נפקחו והביטו בי בבהלה ואז ישר הם נעלמו, לא הבנתי מה זה היה התקרבתי לכיוון העץ והעיניים הביטו בי שוב, הפעם הם לא נעלמו שאלתי:”מי זה” בפחד וברעד, הבטתי ביער החשוך נראה כי גם העיניים הביטו בי בפחד. שנינו התחבאנו אחרי העץ, פעם הוא הציץ ופעם אני, לאט לאט התקרבנו אחד לשני מסקרנות, הרגשתי במשחק מחבואים מול מישהו שאינני מכירה, זה היה מוזר.
ואז התקרבתי עוד טיפ טיפה ושאלתי אותו “מי אתה”? “אני אני” גימגם אותו יצור מסתורי “אני קולי הקואלה” אמר בביישנות, “מי את”? שאל, “שמי דנה ואני בת 8 מאוסטרליה ובאנו לישון במחנה” למה אתה לא ישן בלילה כמו כולם? שאלתי “אני ישן 18 שעות ביום ובלילה לפעמים אני מתעורר רעב ומחפש אוכל”, “איך אתה ישן כל כך הרבה זמן?! בוא אחרי יש לי מלא אוכל להביא לך קולי הקואלה” הושטתי לו את ידי אך קולי קפץ לי על הגב ותפס עלי טרמפ, אני בהתלהבות הובלתי אותו לשאריות של ארוחת הערב שלנו היה שם המון מטעמים, קולי לא הבין מה זה בכלל, הוא תפס עלה ודחף לפיו, “קולי לאאאא זה מסוכן אתה יכול להיחנק מהעלה” צעקתי בבהלה, קולי צחק ואמר “זה האוכל שלי אני אוכל עלי אקליפטוס” קולי אתה חיה מגניבה אני יכולה להיות חברה שלך? “בטח” אמר קולי נתראה מחר אני חוזרת לישון. איזה כייף שהכרנו קולי, מחר אני אכיר לך את המשפחה שלי. קולי חשש שאולי מחר אמצא אותו ישן על העץ כי הוא ישן המון.
חיכיתי עד שהבוקר יגיע בשביל לספר למשפחתי, נורא שמחתי שהכרתי חבר חדש, כשכולם התעוררו סיפרתי בהתרגשות על קולי הקואלה שפגשתי בלילה, חברי החדש. אך כולם צחקו עלי ולא האמינו שדיברתי עם קואלה הם טענו שזה חלום, רצתי בבכי והתיישבתי רחוק, לפתע הרגשתי את קולי שחיבק אותי. משפחתי חיפשה אותי ומצאו אותנו יחד.
