הפסנתר

הגעתי לחנות כלי נגינה, ואז ראיתי אותו: את הפסנתר. רגע לפני שאני ממשיכה לספר לכם את הסיפור, נחזור כמה ימים אחורה, ואספר לכם למה אני פה בכלל. זה קרה ביום שני. קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים, התלבשתי והלכתי למטבח. ראיתי את אמא שלי מדברת בטלפון והנחתי ששוב זה קשור לעבודה המרגיזה שלה. מאז שאמא ואבא התגרשו, היא עסוקה רק בעבודה. כל היום היא לא מפסיקה לדבר בטלפון שלה. הבנתי ששוב אצטרך ללכת כמעט קילומטר ברגל לבית הספר. סיימתי את השוקו, לקחתי את התיק ויצאתי החוצה. מתוך הרגל חיפשתי את המכונית של אבא. נאנחתי והתחלתי לרוץ לכיוון בית הספר. כעבור שמונה דקות ריצה קלה הגעתי לבית הספר. נכנסתי, ופתאום הכל נראה לי מוזר. במקום השלט הישן והמתקלף שהיה כתוב עליו “טללים”, מצאתי את עצמי מול שלט חדש שכתוב עליו: “בית הספר לכשפים צעירים”. לא הבנתי, בטח זו מתיחה של התאומים מהכיתה שלי, דן ועמית. הרמתי את מבטי לכיוון הגג, וראיתי שכולו מכוסה בקורי עכביש מגעילים. שוב הנחתי שהתאומים קשורים לזה איכשהו. ואו, אמרתי לעצמי, הפעם הם ממש התעלו על עצמם! המשכתי לתוך המסדרון וראיתי שכל בית הספר מעוצב בעיצוב חדש בסגנון מכשפות. עמדתי להיכנס לכיתה שלי, ופתאום מישהו תפס אותי. הסתובבתי לראות מי זה. ראיתי את המנהלת עומדת מאחורי, לבושה גלימה וכובע מצחיקים בצבע סגול בוהק, ותופסת לי את החולצה. “נו, נו נו ליה! לא מתאים למכשפה כמוך להסתובב בלי גלימה וכובע. הפעם אני אוותר לך. בואי איתי למשרד ואתן לך גלימה וכובע מיותרים. קדימה, בואי נלך!” אמרה המנהלת. בזמן שהיא לקחה אותי למשרד שלה, ניסיתי להבין מה קורה פה. הגענו למשרד והיא נתנה לי את הגלימה והכובע. הם נראו ממש גדולים ולא מתאימים למידה שלי. עמדתי לומר לה משהו על כך, אבל בשניה שהבגדים נגעו בי, הם קטנו עד שהגיעו בדיוק למידותיי. היא ליוותה אותי חזרה לכיתה, ונפרדה ממני בנשיקה רטובה על הלחי. ברגע שהיא הלכה, ניגבתי את הלחי שלי על הגלימה שקיבלתי. איכס! חשבתי לעצמי. נכנסתי לכיתה וראיתי את המורה יושב בתוך מין מכונה עם הרבה רגליים, כמו לעכביש. הכל נראה לי הרבה יותר מדיי מוזר. דברים מוזרים התחילו לקרות: תלמידים עפים באוויר, מכשירים מוזרים. פתאום היה לי רעיון: צבטתי את עצמי כדי לראות שזה לא חלום, ומייד חשתי במשהו רך וחמים עוטף אותי: שמיכת פוך!! פקחתי את העיניים וגיליתי שאני שוכבת שמיטה שלי. התישבתי ובחנתי את ידיי. ראיתי על ידי הימנית כתם אדמדם. הסקתי שזה הסימן מהצביטה. אמא בדיוק הציצה לחדרי ואמרה: “יופי שהתעוררת ליה!”. יצאתי מהחדר ולהפתעתי, ראיתי את אבא בסלון, והבנתי, שכל זה היה חלום א-ר-ו-ך. הלכתי למטבח וראיתי את אור אחותי התינוקת זוחלת לכיווני. כשהיא הגיעה היא נישקה אותי על הלחי נשיקה רטובה (ואת הנשיקה הזו לא ניגבתי). סיימתי את השוקו ויצאתי עם אבא לכיוון המכונית. כעבור כמה דקות הגענו לבית הספר, והלכתי לעבר כיתת המוזיקה, לשיעור הנגינה הראשון שלי על פסנתר. במסדרון שמעתי פתאום צרחה נוראית!! אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת….