יום אחד הלכתי לטייל ואז שמעתי קול מאוורר חזק. סיפרתי לחבר שלי אברהם, והוא אמר לי שאולי נלך לבדוק מחר מה זה. התלהבתי מההצעה וקבענו להיפגש בשעה ארבע אחר הצהרים. למחרת, הגעתי בשעה ארבע בדיוק אבל לא ראיתי את אברהם בשום מקום בסביבה. בשעה ארבע וחמישה הוא הגיע והתנצל על האיחור: “הנה הבאתי מחשב כדי שיעזור לנו לבדוק מה זה הקול המוזר ששמעת, אם נצטרך עזרה”. פתאום שמעתי שוב את קול המאוורר החזק. “הנה זה מתחיל” אמרתי לאברהם אבל אז ראיתי אותו מתחיל להתעופף, והרגשתי שגם אני מתחיל להתעופף באויר. פתחתי את העיניים וראיתי את עצמי בתוך ספינה עם דגל צבעוני לידי עמד אברהם. לא הבנתי איפה אנחנו נמצאים ולפתע שמעתי קול מאחורי שאומר: “מה אתה וחבר שלך עושים פה?” ואז אמרתי: “לא יודע הלכנו לטייל ונשאבנו במאוורר עכשיו אנחנו פה”. האיש אמר: “נבדוק מי אתם, ונטפל בכם”. האיש קרא לחברים שלו והם קשרו אותי ואת אברהם גב אל גב. וגררו אותנו לתא חשוך בספינה. “אוי לא” אמר לי אברהם “אני חושב שעשו לנו מלכודת”. ניסינו להתיר את הקשרים אבל לא הצלחנו. האנשים כנראה שמעו מבחוץ את הרעש שעשינו ואז נכנס אחד האנשים ואמר במבט מאיים שאם נמשיך להשתולל, יקשרו לנו גם את הפה והידיים. נבהלנו מאוד ולא ידענו מה לעשות. כאשר יצא האיש מהחדר, שמענו קול של ילד: “הי. מי אתם? גם אתכם תפסו שודדי הים?” הייתי קצת מבולבל אבל עניתי “אני אהרון וזה חברי אברהם. הגענו לכאן במקרה. מי אתם?” הילד סיפר שקוראים לו חגי, והוא היה יחד עם כל המשפחה על ספינה שהשתלטו עליה שודדי הים וכך הוא הגיע לכאן יחד עם בן דודו משה דוד שישן כעת. “אנחנו חייבים למצוא דרך להשתלט על שודדי הים האלה” אמר חגי “יש לי אולר בכיס, בוא תנסה להוציא אותו ולחתוך את החבלים האלה”. אני ואברהם התחלנו להתקרב לחגי והצלחתי להוציא את האולר. התחלתי לחתוך את החבלים ותוך דקה חגי היה משוחרר. עכשיו הוא לקח ממני את האולר ושחרר אותי ואת אברהם. בשקט הלכנו לשחרר גם את משה דוד. משה דוד התעורר וצעק: “איפה אני? למה אני עם חבלים בידיים?” אמרנו לו שיהיה בשקט וחגי הסביר לו מה קרה. אבל למרות זאת השודדים שמעו ומיד הגיעו לתא שבו היינו. אברהם ואני מהר קפצנו עליהם וחגי יחד משה דוד קשרו אותם זה לזה ואיימו עליהם עם אולר. הוצאתי את הטלפון הסלולרי והתקשרתי לאחי הגדול וסיפרתי לו את כל הסיפור. בהתחלה אחי לא האמין, אבל כשמשה דוד וחגי נגשו לטלפון, הוא האמין לי. אחי אמר שהוא יוצא מיד לכיוונינו. פתאום שמענו את המאוורר ונשאבנו יחד עם חגי ומשה דוד חזרה לשכונה שלנו. התקשרנו שוב לאחי ואמרנו לו שהכל בסדר וכבר חזרנו לשכונה. אחי קצת כעס שאנחנו משגעים אותו. שאלנו את משה דוד וחגי איך הם יגיעו הביתה והם אמרו לנו “ברגל. אנחנו גרים ממש כאן קרוב”. חזרנו כל אחד לביתו. למחרת נפגשנו יחד בגינה ודיברנו על החוויה המוזרה שעברנו. שיחקנו הרבה ונהיינו חברים ממש טובים.
למדנו לא להתקרב לבד לדברים שאנחנו לא יודעים מה הם, אבל לפחות הרווחנו חברים חדשים.
